כל הזכויות שמורות לשומר בתחנת הרכבת במודיעין מרכז.
- "יש לך נשק"
- "לא" (לאקוני משהו)
- "למה לא? אתה יודע כמה מסוכן כאן?"
עשה לי את הבוקר.
- "יש לך נשק"
- "לא" (לאקוני משהו)
- "למה לא? אתה יודע כמה מסוכן כאן?"
עשה לי את הבוקר.
יום שישי, 23 ביולי 2010
יום חמישי, 22 ביולי 2010
רכבת לעניים
אני עובד בתל-אביב וגר במודיעין. מה יותר טבעי מלהשתמש ברכבת - זה צריך להיות נהדר: מהיר, בלי מאמץ הנהיגה, שעת קריאה ביום, ואני עוד נחשב "ירוק". אפשר רק לקנא בי. ואני אכן, כמעט כל בוקר קינאתי באנשים ששמו פעמיהם לרכבת כל בוקר ונהנו מתחבורה ציבורית איכותית.
בכלל, כל נושא הרכבת התפתח בארץ בשנים האחרונות, כאשר אני הייתי חייל, בערך לפני 20 שנה - או קצת יותר, הייתה רכבת חיפה-תל אביב שבעיקר נסעו בה החיילים (בחינם) ובזה זה הסתיים. היום מחוברות ברכבת הרבה מאוד ערים וזו תחבורה לגיטימית. כמעט. בעצם, לא ממש.
נתחיל בזמנים.
כמו שאמרתי - ממודיעין לתל אביב. מבחינת רכב זה אחד הסיוטים הגדולים במדינה בשמונה בבוקר. אישתי עושה את זה מדי פעם והיא מדווחת על שעה ורבע בבמוצע. נורא ואיום. וברכבת? המצב לא הרבה יותר טוב מסתבר. הרכבת יוצאת ב 8:03, מה שאומר שאני צריך להיות בתחנה בערך ב 7:55, כטווח ביטחון, ומכיוון שאני גר קרוב לתחנה אני יכול לצאת מהבית ב 7:45, לדהור על האופניים בירידה ולהגיע בזמן.
ועכשיו שאלה הלקוחה הישר מחומר הלימוד של כיתה ז'. רכבת יוצאת ב 8:03 ממודיעין ומגיעה לתל אביב ב 8:37, המרחק בין שתי הערים הוא 20 ק"מ, באיזו מהירות נוסעת הרכבת? 35 קמ"ש! 35 קמ"ש!!!
אז הגעתי לת"א ההגנה ב8:37 (פלוס מינוס, כי לפעמים הרכבת עוצרת באמצע) ועכשיו יש לי ללכת עוד כ 14-15 דקות עד למשרד והנה הגעתי ב 8:52... שעה ושבע דקות. ניצחתי בשמונה דקות עם הרכבת האופטימלית את הנסיעה הגרועה ביותר.
אבל זה לא נגמר כאן. הרכבת הבאה אחרי 8:03 היא ב 8:42. ארבעים דקות. ולכן אני חייב להיות מדוייק, אסור להתעכב שניה (ולכן גם כדאי לשמור טווחי ביטחון). הפערים הגדולים בין הרכבות גם אומרים ששעת ההגעה אינה תלויה במהירות שבה אני מתארגן בבוקר.
למשל, כאשר אני עם אוטו ואירגנתי את הבנות מהר, נניח חמש דקות קודם, אני אגיע לעבודה חמש דקות קודם. כלומר, אם אני אצא ב 7:40 מהבית באוטו אני אגיע ב 8:55, ברכבת, אם אני אצא מהבית ב 7:40 אני עדיין אגיע ב 8:52. אבל מה יקרה אם פתאום אני אתעכב 10 דקות? אז עם האוטו אני אגיע עשר דקות מאוחר יותר, עם הרכבת... 40 דקות מאוחר יותר. הלך היתרון.
רגע, אבל מה עם הקריאה? איזה זמן איכות. זמן איכות? וואלה, אז אני קורא 30 דקות לכל כיוון (מתוך השעה ועשרה שאני בדרכים) ובאוטו אני יכול לשמוע מוזיקה במשך כל השעה ורבע. אז תרדו גם מהטיעון הזה.
בקיצור. יש רכבת. וזה פתרון נהדר למי שאין מכונית. אבל למי שכבר התבסס מעט בחייו ויכול להחזיק מכונית פשוט לא כדאי.
ומה איתי? טוב, אני ממשיך עם הרכבת. אני רואה אנשים, אני מרגיש ירוק וגם ההליכה והרכיבה על האופניים בבוקר ובערב נותנים לי תחושת חיות מסויימת. כלכלית, הרכבת עולה 400 ש"ח בחודש ואילו רכב + דלק מגיעים בערך ל 3500. ובכלל, אתם כבר יודעים ששפיות זה לא החלק החזק שלי.
בכלל, כל נושא הרכבת התפתח בארץ בשנים האחרונות, כאשר אני הייתי חייל, בערך לפני 20 שנה - או קצת יותר, הייתה רכבת חיפה-תל אביב שבעיקר נסעו בה החיילים (בחינם) ובזה זה הסתיים. היום מחוברות ברכבת הרבה מאוד ערים וזו תחבורה לגיטימית. כמעט. בעצם, לא ממש.
נתחיל בזמנים.
כמו שאמרתי - ממודיעין לתל אביב. מבחינת רכב זה אחד הסיוטים הגדולים במדינה בשמונה בבוקר. אישתי עושה את זה מדי פעם והיא מדווחת על שעה ורבע בבמוצע. נורא ואיום. וברכבת? המצב לא הרבה יותר טוב מסתבר. הרכבת יוצאת ב 8:03, מה שאומר שאני צריך להיות בתחנה בערך ב 7:55, כטווח ביטחון, ומכיוון שאני גר קרוב לתחנה אני יכול לצאת מהבית ב 7:45, לדהור על האופניים בירידה ולהגיע בזמן.
ועכשיו שאלה הלקוחה הישר מחומר הלימוד של כיתה ז'. רכבת יוצאת ב 8:03 ממודיעין ומגיעה לתל אביב ב 8:37, המרחק בין שתי הערים הוא 20 ק"מ, באיזו מהירות נוסעת הרכבת? 35 קמ"ש! 35 קמ"ש!!!
אז הגעתי לת"א ההגנה ב8:37 (פלוס מינוס, כי לפעמים הרכבת עוצרת באמצע) ועכשיו יש לי ללכת עוד כ 14-15 דקות עד למשרד והנה הגעתי ב 8:52... שעה ושבע דקות. ניצחתי בשמונה דקות עם הרכבת האופטימלית את הנסיעה הגרועה ביותר.
אבל זה לא נגמר כאן. הרכבת הבאה אחרי 8:03 היא ב 8:42. ארבעים דקות. ולכן אני חייב להיות מדוייק, אסור להתעכב שניה (ולכן גם כדאי לשמור טווחי ביטחון). הפערים הגדולים בין הרכבות גם אומרים ששעת ההגעה אינה תלויה במהירות שבה אני מתארגן בבוקר.
למשל, כאשר אני עם אוטו ואירגנתי את הבנות מהר, נניח חמש דקות קודם, אני אגיע לעבודה חמש דקות קודם. כלומר, אם אני אצא ב 7:40 מהבית באוטו אני אגיע ב 8:55, ברכבת, אם אני אצא מהבית ב 7:40 אני עדיין אגיע ב 8:52. אבל מה יקרה אם פתאום אני אתעכב 10 דקות? אז עם האוטו אני אגיע עשר דקות מאוחר יותר, עם הרכבת... 40 דקות מאוחר יותר. הלך היתרון.
רגע, אבל מה עם הקריאה? איזה זמן איכות. זמן איכות? וואלה, אז אני קורא 30 דקות לכל כיוון (מתוך השעה ועשרה שאני בדרכים) ובאוטו אני יכול לשמוע מוזיקה במשך כל השעה ורבע. אז תרדו גם מהטיעון הזה.
בקיצור. יש רכבת. וזה פתרון נהדר למי שאין מכונית. אבל למי שכבר התבסס מעט בחייו ויכול להחזיק מכונית פשוט לא כדאי.
ומה איתי? טוב, אני ממשיך עם הרכבת. אני רואה אנשים, אני מרגיש ירוק וגם ההליכה והרכיבה על האופניים בבוקר ובערב נותנים לי תחושת חיות מסויימת. כלכלית, הרכבת עולה 400 ש"ח בחודש ואילו רכב + דלק מגיעים בערך ל 3500. ובכלל, אתם כבר יודעים ששפיות זה לא החלק החזק שלי.
יום שישי, 2 ביולי 2010
תגובה סינית הולמת לוובוזלות
לקראת האולימפיאדה בבייג'ין היה חשש במסדרונות השלטון הסיני שהעיניים המערביות לא יאהבו את המנהג הסיני לירוק, ולכן יצא צו שמעכשיו אסור לירוק. ואכן הסינים לא ירקו והאולימפיאדה נעמה לעיניים המערביות.
במונדיאל בדרום אפריקה, לעומת זאת, מסתבר שהוובוזלות לא נועמות לאוזניים המערביות, אבל מה לעשות שבדרום אפריקה אין דיקטטורה מספיק חזקה והצפצפה המסורתית עדיין נשמעת ברחבי תבל. אבל יש תגובה, אמרו לעצמם השחקנים? אהה, מותר וובוזלות? אז אנחנו נירק! ואכן, לא יודע אם שמתם לב אבל כל קלוז-אפ על שחקן רואים יריקה, עכשיו ברור למה הדשא ירוק כל-כך ולמה שחקנים עושים כל-כל הרבה גליצ'ים. בקלוז-אפ אחד, עצרו את התמונה בדיוק לפני שהשחקן ירק ונשארו עם תמונה של הרוק מבצבץ מפיו, אני לא לגמרי משוכנע שהפריז הזה עשה שרות טוב לבעלי הקיבה הרגישה, אני בכל אופן, לא אוכל מול הטלביזיה.
בוודאי תאמרו לעצמכם, מה הוא נטפל לשחקנים שרצים 90 דקות ספרינטים, מצטברת ליחה והם צריכים להוציא אותה החוצה, גם אם הם אח"כ צריכים להחליק על אותו משטח של הסמוכטה. אבל מה תאמרו על שחקן שנכנס כמחליף והפעולה הראשונה שלו במגרש, אחרי שנתן את ההיי-פייב לשחקן היוצא הוא יריקה על הדשא? האם החימום הקצר הגדיש את הליחה שבגרונו? ולמה גם המאמן האמריקאי, שעומד בשולי המגרש מרגיש צורך לירוק? בקיצור – גועל נפש.
ואם אנחנו כבר בענייני וובוזלות, אז מכיוון שמדובר בכלי די פשוט, שככל הנראה מרעיש בתדר אחד, הצליחו בערוץ הראשון לבטל את התדר והזה ולהשתיק כמעט לחלוטין את הרעש, אבל הבעיה היא שככל הנראה בקולו של שלמה שרף התדר הזה הוא גם דומיננטי למדי ולכן כמעט ולא שומעים אותו. מה שאומר שיש פה טכנולוגיה רבת עוצמה שכולי תקווה שימשיכו להשתמש בה בשידורי הספורט גם לאחר המונדיאל.
במונדיאל בדרום אפריקה, לעומת זאת, מסתבר שהוובוזלות לא נועמות לאוזניים המערביות, אבל מה לעשות שבדרום אפריקה אין דיקטטורה מספיק חזקה והצפצפה המסורתית עדיין נשמעת ברחבי תבל. אבל יש תגובה, אמרו לעצמם השחקנים? אהה, מותר וובוזלות? אז אנחנו נירק! ואכן, לא יודע אם שמתם לב אבל כל קלוז-אפ על שחקן רואים יריקה, עכשיו ברור למה הדשא ירוק כל-כך ולמה שחקנים עושים כל-כל הרבה גליצ'ים. בקלוז-אפ אחד, עצרו את התמונה בדיוק לפני שהשחקן ירק ונשארו עם תמונה של הרוק מבצבץ מפיו, אני לא לגמרי משוכנע שהפריז הזה עשה שרות טוב לבעלי הקיבה הרגישה, אני בכל אופן, לא אוכל מול הטלביזיה.
בוודאי תאמרו לעצמכם, מה הוא נטפל לשחקנים שרצים 90 דקות ספרינטים, מצטברת ליחה והם צריכים להוציא אותה החוצה, גם אם הם אח"כ צריכים להחליק על אותו משטח של הסמוכטה. אבל מה תאמרו על שחקן שנכנס כמחליף והפעולה הראשונה שלו במגרש, אחרי שנתן את ההיי-פייב לשחקן היוצא הוא יריקה על הדשא? האם החימום הקצר הגדיש את הליחה שבגרונו? ולמה גם המאמן האמריקאי, שעומד בשולי המגרש מרגיש צורך לירוק? בקיצור – גועל נפש.
ואם אנחנו כבר בענייני וובוזלות, אז מכיוון שמדובר בכלי די פשוט, שככל הנראה מרעיש בתדר אחד, הצליחו בערוץ הראשון לבטל את התדר והזה ולהשתיק כמעט לחלוטין את הרעש, אבל הבעיה היא שככל הנראה בקולו של שלמה שרף התדר הזה הוא גם דומיננטי למדי ולכן כמעט ולא שומעים אותו. מה שאומר שיש פה טכנולוגיה רבת עוצמה שכולי תקווה שימשיכו להשתמש בה בשידורי הספורט גם לאחר המונדיאל.
קול המון
האמת - טוקבקים זו ההמצאה הגדולה ביותר בעולם התקשורת. התגובה הכמעט מיידית לכתבות פשוט נהדרת.
שימו לב לכתבה המטומטמת הבאה ובעיקר לתגובות אליה (כן, גם אני שם). לפי עניות דעתי התגובות עולות על הכתבה בשניים שלושה סדרי גודל.
והנה עוד דוגמא מצויינת. המון תגובות מצויינות בעיקר תגובת ההמשך לתגובה 8.
שימו לב לכתבה המטומטמת הבאה ובעיקר לתגובות אליה (כן, גם אני שם). לפי עניות דעתי התגובות עולות על הכתבה בשניים שלושה סדרי גודל.
והנה עוד דוגמא מצויינת. המון תגובות מצויינות בעיקר תגובת ההמשך לתגובה 8.
הירשם ל-
רשומות (Atom)