נפלאות האקמול

בשנות השמונים האמריקאים גילו מכרה זהב – עבודה זולה מעבר לים. וכך במקום להתעסק עם כוח עבודה יקר ובעל דרישות וכוח (איגודים) מצאו התאגידים האמריקאים דרך נהדרת להוריד עלויות. אני לא אכנס כאן לשאלות שיפוטיות אלא על ההשלכות של המהלך הדרמטי הזה.
כתוצאה משימוש בכוח עבודה זול מעבר לים הציבור האמריקאי התחיל להרוויח פחות וכסף הקניות שלו התחלק בין פועלי העולם השלישי לבין בעלי ההון האמריקאי. אלא מאי, אותו ציבור אמריקאי הוא הצרכן של התאגידים והפועלים – וכספו מתחיל מדלדל והתוצאה: משבר. ואכן בסוף שנות השמונים נגמר הכסף של הציבור האמריקאי. אז מה עושים כאשר יש מחלה ממארת? לוקחים אקמול.
בתחילת שנות התשעים, עם עלייתו של קלינטון, הבעל, לשלטון, החלה בועת האינטרנט. ומה הייתה אותה בועה? שווי של חברות האמיר ובעצם "הומצא" כסף לבעלי ההון והם "השקיעו" אותו בחברות לא-חברות – כסף שהגיע לציבור האמריקאי שיכל להמשיך לרכוש את מוצרי התאגידים ופועלי העולם השלישי. האקמול עובד וכולם מרוצים. אבל בועה, כמו בועה, דינה להתפוצץ ופתאום המשקיעים הבינו שהם זורקים כסף ואין להם שום סיכוי הסטארט-אפ שבונה אתר למכירת חלקי רכב משומשים יהפוך להיות מייקרוסופט והזרמת הכסף – ושוב משבר. אז מה עושים שממש כואב? לוקחים קצת סמים - מריחואנה רפואית.
בשנות האלפיים מצאו שיטה חדשה להזרים כסף לידי הציבור האמריקאי המתרושש: הלוואות, בעיקר על בתים. החלשת הרגולציה בנושא מתן הלוואות מה שמכפיל את היחס בין כמות הכסף האמיתית לבין זו המתגלגלת, ובא לציון גואל. הציבור האמריקאי יכול להמשיך ולרכוש את מוצרי התאגידים והפועלים (עכשיו זה כבר סינים) וכולם מודים שמריחואנה רפואית זה ממש מצויין. אבל. פתאום. בום, הלוואות הפסיקו לחזור וכל בועת ההלוואות קרסה – משבר הסאב-פריים.
ומה עכשיו? מה עושה אובמה? האם יצאנו מהמשבר? או שאולי פשוט לקחנו עוד אקמול? זאת ועוד בפוסט הבא.

שיעור בפולנית

סדר פסח תמיד מזכיר לי סדר שארחנו לפני כשנתיים שלוש.
כאמור ארחנו את אותו הסדר מה שאומר עבודה קשה בבית, סידור, ארגון השולחנות, כל הדברים הקטנים שצריך למראית פנים של סדר כהלכתו, כלומר ביצים, תפו"א, מים עם מלח, חזרת, מרור, כרפס ועוד.
אבל זה לא הכל, מסתבר שבאותו החג בניגוד לחגים קודמים שמלאכת הבישול מתפזרת בין כל באי הסדר (ובעיקר לא על המארחים) גם כל הבישול נפל בחיקנו מסיבות שונות ומשונות ומוצדקות בעיקרן.
אבל גם זה לא הכל, בלילה שלפני הסדר האחיינים שלנו ישנו אצלנו ומן הסתם נשארו לשחק עד שעות הצהריים המאוחרות.
אבל אנחנו נרתמנו למשימה בחדווה. סידרנו, בישלנו, שעשענו את הילדים ואפילו הגשנו להם אוכל. עבדנו קשה אבל הלך טוב וחצי שעה לפני שעת ההזמנה הסדר כבר היה מוכן ומזומן.
האורחים הגיעו ואשתי בפרץ של שמחת חג שמה מוזיקה ורקדה עם בתי הבכורה ואז סבתה הפולנייה נתנה לה את השיעור החשוב בחייה: "אם את רוקדת סימן שלא עבדת קשה".

מתנה לחג

הגיע חג הפסח וצריך לקנות מתנות. למה? ככה, כי כאשר אנחנו רוצים להראות חיבה למישהו אנחנו צריכים לקנות. לא, הוא ככל הנראה לא צריך את מה שאנחנו קונים (בטח לא באריזה מהודרת ובמחיר כפול) אבל אם הוצאנו עליו כסף סימן שאנחנו מוקירים אותו (מוקירים מלשון י.ק.ר.). ואסור להתקמצן בשום אופן, שהרי אם לא תוציא על דודה מדרגה שניה מאה שקלים לפחות ואילו בת דודתך תביא מתנה יוקרתית ממותגת ב 150 שקל זה הרי ברור שאתה לא מכבד את הארוע ואת קרובת המשפחה שלך.
לקראת החג סידרנו קצת את אחד הארונות שלנו (לא, אנחנו לא מסתערים על כל הבית בשבועיים של ניקיון מגה יסודי) ומצאנו דבש באריזה מהודרת, בקבוק זכוכית עם פקק אטום מכוסה בבד חום שמשווה לו מראה טבעי – הבעיה היא שתוקפו של הדבש הזה פג לפני שנתיים (ולמי שלא יודע דבש תקף לשלוש שנים). אז חוץ מלהדגים שאנחנו לא מסדרים את הארונות פעם בשנה אני חושב שמציאת הדבש גם עוזרת להראות שאנחנו ממש לא צריכים את המתנות לחג.
האמת, השנה ניסיתי. שלחתי למשפחה של אשתי את הסרטון שמסביר למה אנחנו לא צריכים לקנות (כ 20 דקות – מצויין):
http://video.google.it/videoplay?docid=-6061367139802012047&ei=N6jYSLvRBI2uiAKKnvDDAg&q=story-of-stuff+hebrew&hl=it#docid=-1029533080713857254
קיבלתי תשובה אחת: לא נורא, נקנה ונמחזר...
אני הודעתי שאני מוותר על המתנה שלי וגם הצד השני ויתר. אבל חוץ מזה, עסקים כרגיל – לכל בן משפחה מתנה. האמת אשתי קנתה מתנות יפות, את רובן אני הייתי שמח לקבל הבעיה היא שאני לא קהל היעד של המתנות האלה, אלא אנשים אחרים עם טעם אחר ואני מניח שהמתנות , שיתקבלו בחיוך מתוק ונשיקה על הלחי מהר מאוד ימצאו את מקומן באחד ממחסני הבית, שהרי כמעט בכל חדר יש מחסן מאולתר אחד לפחות של דברים שקנינו או קנו לנו שלא היינו צריכים אי פעם.
אם נבדוק עלות תועלת נגיע שוב למסקנה ששכרנו יוצא בהפסדנו. מבחינה כלכלית אם היינו לוקחים את הכסף שאנו מוציאים על מתנות וקונים לעצמנו מה שאנחנו רוצים וצריכים (כן, ככל הנראה מדובר בעגבניות או משהו בנאלי אחד שאנחנו משתמשים בו) היינו מקבלים משהו עדיף על פני כל המתנות שנקבל. וגם במישור הרוחני, שהוא המטרה – לכאורה, נראה שהסבל על הקניה עולה בהרבה על ההנאה מקבלת המתנות.
אז למה אנחנו קונים? כי ככה זה אצלנו במשפחה. נכון, לפני עשרים שלושים שנה זה לא היה ככה אבל תרבות הצריכה הפכה אותנו לצרכני על, לאנשים שמגדירים את עצמם לפי מה שהם קונים.