הגיע חג הפסח וצריך לקנות מתנות. למה? ככה, כי כאשר אנחנו רוצים להראות חיבה למישהו אנחנו צריכים לקנות. לא, הוא ככל הנראה לא צריך את מה שאנחנו קונים (בטח לא באריזה מהודרת ובמחיר כפול) אבל אם הוצאנו עליו כסף סימן שאנחנו מוקירים אותו (מוקירים מלשון י.ק.ר.). ואסור להתקמצן בשום אופן, שהרי אם לא תוציא על דודה מדרגה שניה מאה שקלים לפחות ואילו בת דודתך תביא מתנה יוקרתית ממותגת ב 150 שקל זה הרי ברור שאתה לא מכבד את הארוע ואת קרובת המשפחה שלך.
לקראת החג סידרנו קצת את אחד הארונות שלנו (לא, אנחנו לא מסתערים על כל הבית בשבועיים של ניקיון מגה יסודי) ומצאנו דבש באריזה מהודרת, בקבוק זכוכית עם פקק אטום מכוסה בבד חום שמשווה לו מראה טבעי – הבעיה היא שתוקפו של הדבש הזה פג לפני שנתיים (ולמי שלא יודע דבש תקף לשלוש שנים). אז חוץ מלהדגים שאנחנו לא מסדרים את הארונות פעם בשנה אני חושב שמציאת הדבש גם עוזרת להראות שאנחנו ממש לא צריכים את המתנות לחג.
האמת, השנה ניסיתי. שלחתי למשפחה של אשתי את הסרטון שמסביר למה אנחנו לא צריכים לקנות (כ 20 דקות – מצויין):
http://video.google.it/videoplay?docid=-6061367139802012047&ei=N6jYSLvRBI2uiAKKnvDDAg&q=story-of-stuff+hebrew&hl=it#docid=-1029533080713857254
קיבלתי תשובה אחת: לא נורא, נקנה ונמחזר...
אני הודעתי שאני מוותר על המתנה שלי וגם הצד השני ויתר. אבל חוץ מזה, עסקים כרגיל – לכל בן משפחה מתנה. האמת אשתי קנתה מתנות יפות, את רובן אני הייתי שמח לקבל הבעיה היא שאני לא קהל היעד של המתנות האלה, אלא אנשים אחרים עם טעם אחר ואני מניח שהמתנות , שיתקבלו בחיוך מתוק ונשיקה על הלחי מהר מאוד ימצאו את מקומן באחד ממחסני הבית, שהרי כמעט בכל חדר יש מחסן מאולתר אחד לפחות של דברים שקנינו או קנו לנו שלא היינו צריכים אי פעם.
אם נבדוק עלות תועלת נגיע שוב למסקנה ששכרנו יוצא בהפסדנו. מבחינה כלכלית אם היינו לוקחים את הכסף שאנו מוציאים על מתנות וקונים לעצמנו מה שאנחנו רוצים וצריכים (כן, ככל הנראה מדובר בעגבניות או משהו בנאלי אחד שאנחנו משתמשים בו) היינו מקבלים משהו עדיף על פני כל המתנות שנקבל. וגם במישור הרוחני, שהוא המטרה – לכאורה, נראה שהסבל על הקניה עולה בהרבה על ההנאה מקבלת המתנות.
אז למה אנחנו קונים? כי ככה זה אצלנו במשפחה. נכון, לפני עשרים שלושים שנה זה לא היה ככה אבל תרבות הצריכה הפכה אותנו לצרכני על, לאנשים שמגדירים את עצמם לפי מה שהם קונים.
לקראת החג סידרנו קצת את אחד הארונות שלנו (לא, אנחנו לא מסתערים על כל הבית בשבועיים של ניקיון מגה יסודי) ומצאנו דבש באריזה מהודרת, בקבוק זכוכית עם פקק אטום מכוסה בבד חום שמשווה לו מראה טבעי – הבעיה היא שתוקפו של הדבש הזה פג לפני שנתיים (ולמי שלא יודע דבש תקף לשלוש שנים). אז חוץ מלהדגים שאנחנו לא מסדרים את הארונות פעם בשנה אני חושב שמציאת הדבש גם עוזרת להראות שאנחנו ממש לא צריכים את המתנות לחג.
האמת, השנה ניסיתי. שלחתי למשפחה של אשתי את הסרטון שמסביר למה אנחנו לא צריכים לקנות (כ 20 דקות – מצויין):
http://video.google.it/videoplay?docid=-6061367139802012047&ei=N6jYSLvRBI2uiAKKnvDDAg&q=story-of-stuff+hebrew&hl=it#docid=-1029533080713857254
קיבלתי תשובה אחת: לא נורא, נקנה ונמחזר...
אני הודעתי שאני מוותר על המתנה שלי וגם הצד השני ויתר. אבל חוץ מזה, עסקים כרגיל – לכל בן משפחה מתנה. האמת אשתי קנתה מתנות יפות, את רובן אני הייתי שמח לקבל הבעיה היא שאני לא קהל היעד של המתנות האלה, אלא אנשים אחרים עם טעם אחר ואני מניח שהמתנות , שיתקבלו בחיוך מתוק ונשיקה על הלחי מהר מאוד ימצאו את מקומן באחד ממחסני הבית, שהרי כמעט בכל חדר יש מחסן מאולתר אחד לפחות של דברים שקנינו או קנו לנו שלא היינו צריכים אי פעם.
אם נבדוק עלות תועלת נגיע שוב למסקנה ששכרנו יוצא בהפסדנו. מבחינה כלכלית אם היינו לוקחים את הכסף שאנו מוציאים על מתנות וקונים לעצמנו מה שאנחנו רוצים וצריכים (כן, ככל הנראה מדובר בעגבניות או משהו בנאלי אחד שאנחנו משתמשים בו) היינו מקבלים משהו עדיף על פני כל המתנות שנקבל. וגם במישור הרוחני, שהוא המטרה – לכאורה, נראה שהסבל על הקניה עולה בהרבה על ההנאה מקבלת המתנות.
אז למה אנחנו קונים? כי ככה זה אצלנו במשפחה. נכון, לפני עשרים שלושים שנה זה לא היה ככה אבל תרבות הצריכה הפכה אותנו לצרכני על, לאנשים שמגדירים את עצמם לפי מה שהם קונים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה