‏הצגת רשומות עם תוויות רב תרבותיות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רב תרבותיות. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 11 במאי 2010

דירה להשכיר

כשחזרתי והתוודעתי לסיפור דירה להשכיר בילדותי השניה לא ממש הבנתי אותו. זה ברור שהחזיר הוא גזען כי הוא פוסל את החתולה רק בגלל שהיא כושית, ובאמת ממש מגרשים אותו בבושת פנים. אבל לגבי החיות האחרות? מי פה לא בסדר? התרנגולת היא באמת שמנה ועצלנית, הקוקיה ממש פרזיטית, מטילה ביצים בקינים של אחרים (והגוזלים שלה אח"כ מגרשים את הגוזלים המקוריים), והסנאית עושה הרבה רעש, ומי היה רוצה שכנה שכל-כך מרעישה. ומה בכלל הקטע הזה של היונה? איך היא מסתדרת עם כל החלאות האלה? סיפור מוזר, כלומר, יש לו קצב יפה והוא מגנה את הגזענות של החזיר. אבל סתם סיפור.
טוב, עברו כמה שנים ואני כבר לא יאפי רודף בצע ושררה ומעריץ של סיינפלד ופתאום אני מבין את הסיפור – ואיזה סיפור מדהים זה.
אז תקשיב טוב, עופר שלא הבין מהחיים שלו: נכון, התרנגולת, הקוקיה והסנאית הן לא משהו, הן באמת עצלניות, פרזיטיות ורעשניות – לא מתיישבות לנו טוב במודל האמריקאי המושלם של יפים, חרוצים, אנשי משפחה ומנומסים (וכן, גם לבנים). אבל זה העניין, לקבל את האחר על חסרונותיו, ולהסתכל על היתרונות על מה שהוא מביא לחברה – וזה ממש מה שהיונה עושה. וכן, עם ההרמוניה והקבלה של האחר, השונה היא גם מביאה שלום – בונוס.
מומלץ בחום.

יום ראשון, 25 באפריל 2010

עוד ניצחון כזה ואבדנו

באיחור אופנתי חשבתי לכתוב משהו על יום השואה.
שמעתי ברדיו ציטוט של פליט שואה שאמר: "אני לא כועס על הגרמנים שלא נתנו לי להיות יהודי, אלא כועס עליהם שלא נתנו לי להיות גרמני". הציטוט הזה ישר מקפיץ לדמיוני את דמותם של טומי לפיד ואפרים קישון, שני פליטי שואה שפשוט שנאו פה את הלבנט, ודי ברור שהיו להם יחסי שנאה-אהבה עם הגרמנים, מצד אחד צוררי משפחתם ומצד שני הערצה לתרבות האירופאית. לא מזמן, כאשר התארחנו אצל סבתא של אשתי (שמתחילה לקבל מעמד של כוכבת בבלוג הזה) והערנו לה שהיא משאירה את הברז פתוח, התשובה שלה הייתה: "אצלנו, בפולין, לא הייתה בעיה של מים. יש לכם בעיה".
ואכן, בעוד שאנחנו חוגגים בימים אלה שהעם היהודי שרד את הנאציזם והקים מדינה לתפארת, צריך לזכור שהמטרה המקורית של הנאצים לא הייתה להרוג את כל היהודים אלא רק להוציאם מגרמניה. כמובן, שבמוחותיהם המעוותים של אותם חלאות, גרמניה הפכה להיות חצי אירופה והגירוש הפך לרצח המונים מתועב. אבל המטרה הראשונה הייתה פשוט הפרדה.
ובדיעבד, קשה להגיד אבל הנאצים הצליחו. בגרמניה אין יהודים. לפני עלית הנאצים היו בגרמניה חצי מיליון יהודים, שאומנם היוו רק 0.8 אחוז מהאוכלוסיה אבל היו אליטה איכותית במיוחד של אומנים, סופרים, מדענים, מי לא היה שם: קפקא, איינשטיין, פרויד ועוד רבים וטובים. אבל הבריונים המקומיים, החליטו שהם שונים, שהם לא רצויים ובאלימות חסרת תקדים פשוט גרשו. אז כל הכבוד להם, הם הצליחו, ועכשיו כמעט ואין יהודים בגרמניה, עכשיו הפליטים היהודים האלה השתלבו ותרמו רבות בישראל ובארצות הברית. אז מי הפסיד? גרמניה. שבמקום לאמץ תרבות מעט שונה (אבל ממש מעט, כי היהודים התבוללו למדי) ולהתקדם, היא שקעה במערבולת של שנאה ואלימות.
אז מה הלקח שלנו מהשואה? שצריך מדינה יהודית? כן, ככל הנראה. שהגרמנים חארות? גם נכון. אבל לפי דעתי יש עוד לקח חשוב: לקבל את האחר. כאשר אנחנו בעמדת כח, אנחנו לא עושים טובה לשונה, החלש כאשר אנחנו מקבלים אותו אלא אנחנו עושים טובה לעצמנו כאשר אנחנו מקבלים אותו, בסופו של דבר מדובר בעוד אדם שיכול להעשיר אותנו ואת תרבותנו, שיכול לתרום מכוחו. זה נכון גם ברמה הלאומית, אם אנחנו מדברים על מיליון וחצי הערבים שבישראל, אבל זה נכון כמעט בכל מסגרת שאנחנו נמצאים בה.
טוב, אני מקווה שהלקחים הלא-ציוניים האלה לא יעוררו יותר מדי תגובות נזעמות כאן.