באיחור אופנתי חשבתי לכתוב משהו על יום השואה.
שמעתי ברדיו ציטוט של פליט שואה שאמר: "אני לא כועס על הגרמנים שלא נתנו לי להיות יהודי, אלא כועס עליהם שלא נתנו לי להיות גרמני". הציטוט הזה ישר מקפיץ לדמיוני את דמותם של טומי לפיד ואפרים קישון, שני פליטי שואה שפשוט שנאו פה את הלבנט, ודי ברור שהיו להם יחסי שנאה-אהבה עם הגרמנים, מצד אחד צוררי משפחתם ומצד שני הערצה לתרבות האירופאית. לא מזמן, כאשר התארחנו אצל סבתא של אשתי (שמתחילה לקבל מעמד של כוכבת בבלוג הזה) והערנו לה שהיא משאירה את הברז פתוח, התשובה שלה הייתה: "אצלנו, בפולין, לא הייתה בעיה של מים. יש לכם בעיה".
ואכן, בעוד שאנחנו חוגגים בימים אלה שהעם היהודי שרד את הנאציזם והקים מדינה לתפארת, צריך לזכור שהמטרה המקורית של הנאצים לא הייתה להרוג את כל היהודים אלא רק להוציאם מגרמניה. כמובן, שבמוחותיהם המעוותים של אותם חלאות, גרמניה הפכה להיות חצי אירופה והגירוש הפך לרצח המונים מתועב. אבל המטרה הראשונה הייתה פשוט הפרדה.
ובדיעבד, קשה להגיד אבל הנאצים הצליחו. בגרמניה אין יהודים. לפני עלית הנאצים היו בגרמניה חצי מיליון יהודים, שאומנם היוו רק 0.8 אחוז מהאוכלוסיה אבל היו אליטה איכותית במיוחד של אומנים, סופרים, מדענים, מי לא היה שם: קפקא, איינשטיין, פרויד ועוד רבים וטובים. אבל הבריונים המקומיים, החליטו שהם שונים, שהם לא רצויים ובאלימות חסרת תקדים פשוט גרשו. אז כל הכבוד להם, הם הצליחו, ועכשיו כמעט ואין יהודים בגרמניה, עכשיו הפליטים היהודים האלה השתלבו ותרמו רבות בישראל ובארצות הברית. אז מי הפסיד? גרמניה. שבמקום לאמץ תרבות מעט שונה (אבל ממש מעט, כי היהודים התבוללו למדי) ולהתקדם, היא שקעה במערבולת של שנאה ואלימות.
אז מה הלקח שלנו מהשואה? שצריך מדינה יהודית? כן, ככל הנראה. שהגרמנים חארות? גם נכון. אבל לפי דעתי יש עוד לקח חשוב: לקבל את האחר. כאשר אנחנו בעמדת כח, אנחנו לא עושים טובה לשונה, החלש כאשר אנחנו מקבלים אותו אלא אנחנו עושים טובה לעצמנו כאשר אנחנו מקבלים אותו, בסופו של דבר מדובר בעוד אדם שיכול להעשיר אותנו ואת תרבותנו, שיכול לתרום מכוחו. זה נכון גם ברמה הלאומית, אם אנחנו מדברים על מיליון וחצי הערבים שבישראל, אבל זה נכון כמעט בכל מסגרת שאנחנו נמצאים בה.
טוב, אני מקווה שהלקחים הלא-ציוניים האלה לא יעוררו יותר מדי תגובות נזעמות כאן.
שמעתי ברדיו ציטוט של פליט שואה שאמר: "אני לא כועס על הגרמנים שלא נתנו לי להיות יהודי, אלא כועס עליהם שלא נתנו לי להיות גרמני". הציטוט הזה ישר מקפיץ לדמיוני את דמותם של טומי לפיד ואפרים קישון, שני פליטי שואה שפשוט שנאו פה את הלבנט, ודי ברור שהיו להם יחסי שנאה-אהבה עם הגרמנים, מצד אחד צוררי משפחתם ומצד שני הערצה לתרבות האירופאית. לא מזמן, כאשר התארחנו אצל סבתא של אשתי (שמתחילה לקבל מעמד של כוכבת בבלוג הזה) והערנו לה שהיא משאירה את הברז פתוח, התשובה שלה הייתה: "אצלנו, בפולין, לא הייתה בעיה של מים. יש לכם בעיה".
ואכן, בעוד שאנחנו חוגגים בימים אלה שהעם היהודי שרד את הנאציזם והקים מדינה לתפארת, צריך לזכור שהמטרה המקורית של הנאצים לא הייתה להרוג את כל היהודים אלא רק להוציאם מגרמניה. כמובן, שבמוחותיהם המעוותים של אותם חלאות, גרמניה הפכה להיות חצי אירופה והגירוש הפך לרצח המונים מתועב. אבל המטרה הראשונה הייתה פשוט הפרדה.
ובדיעבד, קשה להגיד אבל הנאצים הצליחו. בגרמניה אין יהודים. לפני עלית הנאצים היו בגרמניה חצי מיליון יהודים, שאומנם היוו רק 0.8 אחוז מהאוכלוסיה אבל היו אליטה איכותית במיוחד של אומנים, סופרים, מדענים, מי לא היה שם: קפקא, איינשטיין, פרויד ועוד רבים וטובים. אבל הבריונים המקומיים, החליטו שהם שונים, שהם לא רצויים ובאלימות חסרת תקדים פשוט גרשו. אז כל הכבוד להם, הם הצליחו, ועכשיו כמעט ואין יהודים בגרמניה, עכשיו הפליטים היהודים האלה השתלבו ותרמו רבות בישראל ובארצות הברית. אז מי הפסיד? גרמניה. שבמקום לאמץ תרבות מעט שונה (אבל ממש מעט, כי היהודים התבוללו למדי) ולהתקדם, היא שקעה במערבולת של שנאה ואלימות.
אז מה הלקח שלנו מהשואה? שצריך מדינה יהודית? כן, ככל הנראה. שהגרמנים חארות? גם נכון. אבל לפי דעתי יש עוד לקח חשוב: לקבל את האחר. כאשר אנחנו בעמדת כח, אנחנו לא עושים טובה לשונה, החלש כאשר אנחנו מקבלים אותו אלא אנחנו עושים טובה לעצמנו כאשר אנחנו מקבלים אותו, בסופו של דבר מדובר בעוד אדם שיכול להעשיר אותנו ואת תרבותנו, שיכול לתרום מכוחו. זה נכון גם ברמה הלאומית, אם אנחנו מדברים על מיליון וחצי הערבים שבישראל, אבל זה נכון כמעט בכל מסגרת שאנחנו נמצאים בה.
טוב, אני מקווה שהלקחים הלא-ציוניים האלה לא יעוררו יותר מדי תגובות נזעמות כאן.
לא מסכים איתך.
השבמחקיש הבדל עצום ואי אפשר להשוות בין יהודים בגרמניה לבין הערבים כאן.
1. יהודים לא רצו עצמאות ולא נלחמו עליה.
2. היבט דתי הוא חשוב מאוד. צריך להפריד בין מוסלמי פונדמנטליסטי לבין ערבי חילוני למשל - ברגע שמדובר במלחמת דת נגד ישראל - לא תוכל לקרב לבבות ולקבל את האחר. יהודים לא ניסו בגרמניה לכפות את דתם ולא נלחמו בשם הדת.
3. מזרח התיכון הוא לא אירופה עם כל הצער שבדבר.
היום אותם אירופאים "נאורים" אוסרים על בניית צריחים בשווייץ ועל לבוש חיג'אב בצרפת ודווקא בישראל יש חופש הפולחן, למרות המצב הביטחוני.
ההשוואה היא לא לסטטוס של הערבים בישראל ליהודים בגרמניה - ברור לי שזה לא אותו הדבר.
השבמחקהמסקנה שאני מנסה לחתור אליה היא של קבלת האחר, של הפרט, ללא קשר למוצא גזע או מין. אנחנו לא עושים טובה למישהו כאשר אנחנו מקבלים אותו, אלא טובה לעצמנו.
וכן, גם ערבים. נכון, יש ערבים לאומניים שרוצים לפגוע בנו כי אנחנו יהודים, אבל יש גם רבים שהם סתם אנשים שרוצים לחיות את חייהם, ואותם צריך לדעת לקבל כפרטים. וכמו שאנחנו לא נפציץ את נתניה בגלל שיש שם פשיעה, אל לנו לעשות את זה גם לטייבה או קלנסואה.
ברור.
השבמחקאבל לאזרח יש זכויות וגם חובות מינימליים.
למשל, לא יתכן שתהיה אזרח ותשרוף דגל ישראל או שתגדיר את יום העצמאות של מדינת ישראל כיום נכבה.
לגבי אזרח נאמן - אכן לא צריך להפלות בין יהודים לערבים, אבל הבעיה היא שמספר הקיצוניים בציבור הערבי הולך וגדל, גם בגלל הח"כים המתלהמים שלהם, שלא ממש דואגים לציבור שלהם, אבל ההסתה עושה להם טוב בבחירות.
מה זו נאמנות למדינה?
השבמחקהאם תמיכה בפינוי התנחלויות היא חוסר נאמנות למדינה? נסיגה מרמת הגולן? תמיכה במדינת כל אזרחיה?
או מצד שני, הקמת מאחזים לא חוקיים? תמיכה בסיפוח השטחים? שתי גדות לירדן? מדינת הלכה?
בקיצור, אני לא בורר אנשים לפי דעותיהם הפוליטיות אלא לפי תכונותיו ביחסים שבינינו (חברות, עבודה, ועוד).
נאמנות למדינה זה דבר א -פוליטי בעקרון.
השבמחקזה לא קשור לשטחים וגבולות אלא זה קשור לסולידריות עם המדינה שלך ובטח שזה לא מאפשר להזדהות או לעודד את האויב.
נתתי לך דוגמאות של חוסר נאמנות שלא קשורות בגבולות.
נושא הגבולות ואופי המדינה העתידי יקבע לפי מדינה פלשתינית עתידית. לא ייתכן מצד אחד מדינה פלשתינית ללא יהודים ומצד שני מדינה דו לאומית בישראל שתהפוך עם הזמן למדינה פלשתינית נוספת עם רוב ערבי
The "Jews/Germans ~= Arabs/Jews" isomorphism, which I adore since the first time I heard it sung by ex-Pink Floyd Roger Waters, is rooted so deeply in the mental reality of those believing in it and disconnected so completely from the observable external world that any discussion of it has to be futile. Therefore all I have to say is that Hitler wanted to exterminate Jews throughout the world from the beginning AFAIK and the claim that his ambitions expanded with his conquests and as a consequence of those conquests seems quite absurd. If all he wanted was separation (contrary to his innumerable statements contradicting this), why not force Jews to emigrate from the (continuously expanding) German territory? I don't think Jews were ever offered the option upon a new conquest by the Nazis. This claim is only good in order to support the above-mentioned patently insane isomorphism.
השבמחקאני חייב להבהיר: אני מסתייג לחלוטין מן ההשוואה גרמנים/יהודים ויהודים/ערבים.
השבמחקלא משווה, לא רוצה להשוות לא חושב שזה נכון - וזה גם טפשי. נקודה.
הדבר היחיד שרציתי להגיד הוא שהשנאה של האחר, הזר, שעליה הוקמה התנועה הנאצית היא שגם עליו אל לנו לחזור - ועליה אנחנו חוזרים, לא רק כלפי היהודים אלא כלפי כל זר אחר: רוסים, אתיופים, מרוקאים ועוד.
נכון, הנאצים "התפתחו" ו"שיפרו" את האידאולוגיה שלהם עם הזמן והפכו את ניקוי גרמניה לטבח הנורא ביותר בכל הזמנים.
How about this: one lesson is that when someone says they want to kill you, repeatedly, you better trust them, unlike many European Jews who kept believing it's no more than talks?
השבמחקכל אחד יכול להסיק איזה לקח שהוא רוצה כמובן, למרות שאני חושב שססטיסטית הרבה מאוד אומרים שהם רוצים להרוג אבל רק הגרמנים הצליחו לעשות את זה בכזו שיטתיות.
השבמחק