שלום שלום

התקשרתי למכר של גיסי מהג'ודו במוצאי שבת, מסתבר שמדובר בויקטור אריאל מייסד טרנס-צ'יפ והוא כבר אחרי אקזיט מכובד. מדובר באדם מרשים מאוד, שלמרות, שככל הנראה יושב על לא מעט כסף הוא נחמד, צנוע ונשאר ביסודו איש טכני ולא מנהל מנופח בכבוד עצמי.
למחרת נפגשנו אצלו בבית, דירת גן נחמדה וסבירה ביותר. השיחה הייתה נעימה וקולחת ומסתבר שאנחנו חולקים לא מעט דעות במשותף. מסתבר שאחרי שסמסונג קנתה את טרנס-צ'יפ אותו ויקטור אריאל נשאר לנהל את טרנס-צ'יפ (שעכשיו היא חלק מסמסונג) והפך להיות סמנכ"ל בסמסונג (אחד מתוך כ 120) ובילה הרבה מאוד זמן במזרח אסיה.
בתור מי שביקר ביפן לא מעט פעמים (בערך עשרים) במסגרת העבודה המסקנה שלי היא שהיפנים פשוט דפוקים, ומסתבר שויקטור, שכאמור יש לו הרבה יותר זמן של מזרח אסיאתים, מגדיל ואומר שזה לא רק היפנים אלא גם הקוראנים והסינים... אבל הוא בעצם עידן את האמירה שלו: הם לא דפוקים הם פשוט גרועים בתוכנה. טוב, זה כבר נשמע מעניין.
הסברה שלו היא כזו. הכתב שלהם הוא מאוד קשה ולכן הם משקיעים המון אנרגיה בתקופת הילדות בדיוק ובתפישה חזותית. הפשטה, לעומת זאת, היא מאוד מוזנחת. ולכן, הוא מוסיף ואמור, הם פשוט מתכנתים גרועים. הנדסת חומרה? מצויינים, כי זה שירטוטים ודיוק – מתאים להם כמו כפפה ליד, אבל תוכנה, שזה יותר הפשטה ומעט ויזואליזציה – פשוט חור בראש. אגב, כל מי שקורא לתוכנה, "הנדסת תוכנה" או שהוא לא יודע מה הוא מדבר או שהוא מנסה למכור לכם משהו.
מה שעוד הפתיע אותי זו דעתו על הכלכלה הגלובלית. כמוני הוא חושב שהצריכה הסינית תתחיל לעלות והצריכה האמריקאית תתחיל לרדת ולכן צריך לכוון למוצרים שמתאימים לצריכה ברמה הבאה של הסינים ולא של האמריקאים. כלומר, אפשר לצפות שמי שיעלה דור בטלפונים הסלולרים, למשל, יהיו הסינים ולא האמריקאים. אבל מצד שני, הוא מזכיר, שיש מרחק רב בין הצריכה הסינית העתידית לבין הצריכה האמריקאית הנוכחית (למעשה יש מרחק רב בין גם בין צריכה האמריקאית העתידית לצריכה האמריקאית הנוכחית) ולכן הפוקוס צריך להיות השוק הסיני עם דגש על מוצרי הצריכה המערביים כיום, פשוט יותר זולים.
ואם עושים אחד ועוד אחד אז מצד אחד יש לנו את שוק הצריכה הסיני המתעורר ומצד שני חולשה בתוכנה – ולכן המטרה היא ברורה: תוכנה לשוק הסיני.
אני לא אפרט בדיוק את המוצר העתידי שלנו, אבל נאמר שבתפקידו כסמנכ"ל בסמסונג הייתה ממנו בקשה ספציפית לתוכנה מסויימת שהם צריכים. הוא מוסיף ואומר שהוא יודע בוודאות שהם ניסו ולא הצליחו (פחחח). אז הוא פתח חברה סינית, טקויה שמה, ומתחיל לגייס את גרעין ההקמה. אז התגייסתי.

היפו היפי

להבין שירים של לאה גולדברג או נעמי שמר רק בגילי המופלג זה סביר, אבל כאשר זה קורה עם שיר ילדים של מייק בורשטיין זו כבר ממש בושה.
היום שמענו את שירי פסטיבל הילדים וביניהם את הלהיט האלמותי "היפו היפי", שיר שגם כאשר הייתי ילד נשמע לי טפשי. להזכירכם, הפזמון הולך כך:
היי הו הפו
היפו היפו היפו
היפו היפו היפפה
היפי היפי הופפה

אבל פתאום שמתי לב לחלק השני של הבית השני:
שערות הוא מגדל
את המוח מבלבל
ת'גיטרה מקמט
היפו היפי באמת.

ונפל לי האסימון, ההיפופוטם הוא היפי, כמו האמריקאים בשנות השישים, בגלל זה אומרים "היפו היפי באמת".
פאדיחות. גיל ארבעים...

דירה להשכיר

כשחזרתי והתוודעתי לסיפור דירה להשכיר בילדותי השניה לא ממש הבנתי אותו. זה ברור שהחזיר הוא גזען כי הוא פוסל את החתולה רק בגלל שהיא כושית, ובאמת ממש מגרשים אותו בבושת פנים. אבל לגבי החיות האחרות? מי פה לא בסדר? התרנגולת היא באמת שמנה ועצלנית, הקוקיה ממש פרזיטית, מטילה ביצים בקינים של אחרים (והגוזלים שלה אח"כ מגרשים את הגוזלים המקוריים), והסנאית עושה הרבה רעש, ומי היה רוצה שכנה שכל-כך מרעישה. ומה בכלל הקטע הזה של היונה? איך היא מסתדרת עם כל החלאות האלה? סיפור מוזר, כלומר, יש לו קצב יפה והוא מגנה את הגזענות של החזיר. אבל סתם סיפור.
טוב, עברו כמה שנים ואני כבר לא יאפי רודף בצע ושררה ומעריץ של סיינפלד ופתאום אני מבין את הסיפור – ואיזה סיפור מדהים זה.
אז תקשיב טוב, עופר שלא הבין מהחיים שלו: נכון, התרנגולת, הקוקיה והסנאית הן לא משהו, הן באמת עצלניות, פרזיטיות ורעשניות – לא מתיישבות לנו טוב במודל האמריקאי המושלם של יפים, חרוצים, אנשי משפחה ומנומסים (וכן, גם לבנים). אבל זה העניין, לקבל את האחר על חסרונותיו, ולהסתכל על היתרונות על מה שהוא מביא לחברה – וזה ממש מה שהיונה עושה. וכן, עם ההרמוניה והקבלה של האחר, השונה היא גם מביאה שלום – בונוס.
מומלץ בחום.

עצמאות

טוב, אחרי שלא התקבלתי לקרן אתגר ע"י גב, טלי קליין, אני נאלץ לנסות לבנות לעצמי תיק השקעות.
החלטתי להתחיל עם נושא המניות ות"א 25. בגדול יש ארבעה שווקים עיקריים שאני רואה שישראל פועלת בהם: ישראל, ארה"ב, אירופה וסין. התפיסה הגלובלית שלי היא כרגע שארה"ב מושכת קדימה את השוק בגלל הדפסת הכסף של אובמה, אירופה, לעומתה, ללא יכולת של ניהול מרכזי של המטבע מדשדשת (וזה עוד לפני המשבר היווני שאליו אולי אני אתייחס בהמשך), ישראל נהנתה ממערכת פיננסית עם רגולציה ברמה גבוהה ולכן כמעט ולא נפגעה וסין עדיין לא מתעוררת. נקודת המפנה תהיה כאשר סין תתחיל לפחת את היואן, אבל עד אז זו המגמה העולמית.
עכשיו, אני עובר על מניות המדד ובודק מה השוק העיקרי של כל חברה וחברה. חברה שמוכרת בעיקר לישראל וארה"ב היא חברה שככל הנראה אמורה להמשיך ולגדול ואילו חברות שמבססות בעיקר על אירופה אמורות לגדול פחות.
בנוסף עברתי על החברות המסחריות, ורשמתי את סך המכירות שלהן ואת שער המניה כל שלושה חודשים בשלוש השנים האחרונות. כאן אני אמור לראות את השינוי במכירות במשבר וביציאה ממנו. הרעיון הוא לראות אלו חברות התאוששו מהמשבר בצורה הטובה ביותר והן אמורות להמשיך ולגדול כל עוד אנחנו בתקופה של הכסף של אובמה.
בינתיים בדקתי שמונה חברות, את הרשימה מובילה בזק, שמוכרת לשוק הישראלי, עם עליה של 79% במכירות בין סוף 2008 וסוף 2009, במקום השני מתמקמת טבע, שמוכרת בעיקר לשוק האמריקאי (כ 65%) עם עליה של 48%. את הרשימה סוגרת כי"ל ללא עליה במכירות בכלל, כאשר המכירות של כי"ל מאוזנות בין ארה"ב, אירופה ושאר העולם. לשם ההגינות, נאמר שאלביט שמוכרת גם לאירופה ניצבת לפני סלקום ופרטנר שמוכרות בישראל.
קריטריון נוסף שבדקתי הוא העליה בשער המניה יחסית לעליה במכירות. כלומר, אם המכירות של בזק עלו ב 79%, בכמה עלתה המניה שלה? ובכן להפתעתי, מבין שמונה החברות, רק לשלוש יחס חיובי, כלומר, שהמכירות עלו יותר משער המניה: בזק עם 79 לעומת 8, טבע עם 48 לעומת 34 ופריגו (עוד חברת תרופות שמוכרת בעיקר לארה"ב) עם 28 לעומת 26. אצל שאר חמש החברות (אלביט, נייס, סלקום, פרטנר וכי"ל) המניה עלתה יותר מהמכירות – בועה?
בקיצור, כרגע הכסף ילך לבזק ולטבע (וגם קצת לפריגו) וצריך לחפש עוד מניות טובות.

עריכה: אני מקווה שלא רצתם לקנות מניה של בזק כי מסתבר שהפכתי בין המכירות לבין שער המניה, ובעצם המניה של בזק עלתם ב 79% והמכירות רק ב 8%. מה שהופך אותה למניה די חלשה... יאללה, להצטרף לטבע.

פאניקה

יש פדופיל במודיעין!!! אמאל'ה!!!
מה נעשה עכשיו? טוב, ברור שאסור לבנות לצאת החוצה לבד או בזוגות, צריך להיכנס עם הבנות עד הכיתה ואח"כ הסגר בבית. הרי אחרת חייהן בסכנה, כולם יודעים שפדופילים אונסים ורוצחים. אמאל'ה.
טוב, כשקוראים את הכתבה רואים שהפדופיל הדפוק הזה ליטף את הבנות ואונן מולן. נכון, לא הייתי רוצה שזה יקרה לבנות שלי, לא נעים. אבל מכאן ועד פדופילים שאונסים ורוצחים ההבדל הוא ענק. בינינו, בבית הספר סתם ילד יכול להרביץ לה בצורה יותר מחמירה או חרם חברתי יגרום להן נזק נפשי הרבה יותר עמוק. ובינינו, כמו תמיד, אם כבר יוצאים החוצה אז הסכנה מהכביש הרבה יותר גבוהה ומסוכנת מאותו סוטה מין.
אבל פחד מוכר, והמטרה של ידיעות היא למכור ולכן מפחידים. שהרי אם נסתכל על כל דבר שיכול לקרות, קטן כגדול, אז כמובן שאסור לנסוע בכבישים או לטוס במטוסים, אסור ללכת לבית הספר ואסור להביא ילדים (יש ילדים עם פגמים, רחמנא ליצלן).
אז אני מצטער שאני לא רוצה להיכנס לפאניקה – בסדר, יש סוטה מין שליטף 10-12 בנות במודיעין ופעמיים אונן מולן. יש סכנות הרבה יותר גדולות ואי אפשר לעצור את החיים בגלל כל שטות שכתובה בעיתון.
ועוד דבר, דווקא עכשיו יותר בטוח לצאת החוצה, כי עצרו את סוטה המין.

בקרת שיוט ומשברים

בואו נסתכל לרגע על הבעיה של בקרת שיוט (קרוז קונטרול בלעז). ניקח דוגמא של מכונית שנוסעת במישור 20 מטר לשניה וכאשר מצערת הגז לחוצה ברמה מסויימת המכונית שומרת המהירות הזו. כאשר המכונית מגיעה לעליה, יש לה תאוטה של מטר לשניה בריבוע, כלומר, כל שניה היא מאבדת מטר לשניה ממהירותה אם מצערת הגז נשארת באותו מצב. ולכן, הנהג צריך ללחוץ על מצערת הגז חזק יותר, ולקבוע את התאוצה במטר לשניה בריבוע יותר וכך הוא ישמור על המהירות שלו אבל עדיין ישאר במהירות 19 מטר לשניה – על שלב ההתכנסות נוותר רק נאמר שהנהג בעצם יאיץ עוד קצת ויחזור לרמת תאוצה שבה ייצב את המכונית על 19 מטר לשניה.
פשוט וקל, ואנחנו עושים את זה כל יום בלי בעיות. אבל עכשיו נניח שיש לנו עיכוב במד המהירות והוא מראה את המהירות שהייתה לפני חמש שניות. ובכן, מה יקרה עכשיו? ניכנס לעליה, אבל עדיין המהירות שנראה במד המהירות יהיה 20, רק אחרי שש שניות מאז הכניסה לעליה נראה שהמהירות היא 19, אז נוסיף עוד מטר לשניה בריבוע בתאוצה, אבל המהירות תמשיך לרדת ל 18, אז נוסיף עוד שני מטר לשניה בריבוע. אבל אנחנו כבר נהיה בתאוצה של שני מטר לשניה בריבוע יותר ממה שצריך, אבל עדיין לא נראה את השינוי ולכן נמשיך להגביר את התאוצה – עד שנראה את השינוי ואז כבר ממש נטוס ונעבור את המהירות של 20 מטר לשניה מהר מאוד. ואז נתחיל להאיט יותר מדי מאוד ויקח לנו הרבה מאוד זמן להתכנס.
מה שאנחנו רואים הוא שככל שהתגובה לשינוי איטית יותר, כך מתרחקים יותר מהתוצאה הרצויה (20 מטר לשניה, במקרה שלנו). אומנם יש אלגוריתמים קצת יותר חכמים שמשיגים תוצאה טובה יותר, למשל, כמו שאנחנו מכוונים את המים באמבטיה, פשוט מחכים לתגובה ורק אז משנים שוב. בגדול, צריך שתהיה התאמה בין עוצמת התגובה לזמן התגובה.
ולמה כל זה מעניין אותנו? למה לכתוב על נפלאות הנהיגה בפוסט כלכלי? (כן, זה פוסט כלכלי אם לא שמתם לב). ובכן, כלכלה חופשית כמוה כבעיית בקרה מהסוג שתיארנו לעיל. ניקח לדוגמא משק שנמצא בשיווי משקל. פתאום קורה שינוי ויש עליה בביקוש למתכנתים. מה יקרה? יהיה מחסור במתכנתים ולכן שכר המתכנתים יעלה, יותר ויותר אנשים צעירים יבחרו במקצוע התכנות, שכר המתכנתים ירד (יותר מתכנתים) והשכר במקצועות האחרים יעלה (פחות מועמדים) עד שנגיע שוב לשיווי משקל – ממש כמו נהיגה במכונית.
וכמו בנהיגה במכונית, גם כאן, ככל שהתגובה יותר איטית כך המחסור יהיה גדול יותר (יורדים למהירות 15 מטר לשניה) וההתכנסות איטית יותר (כי אין דווקא פרופורציה בין עוצמת התגובה לזמן התגובה). למשל, בדוגמא שלעיל, כשנה-שנתיים אחרי עליית הביקוש, יתחיל שכר המתכנתים לעלות, תוך כמה חודשים, בוגרי הצבא יקראו בעיתונים שהשכר גבוה וכולם ירוצו להירשם ללימוד מדעי המחשב – אבל מכסת התלמידים באוניברסיטאות מוגבלת, תוך 4-5 שנים, יצוצו מכללות ואחרי עוד 4-5 שנים השוק יהיה מוצף במתכנתים. הרבה יותר ממה שצריך. וכך הגענו לשני משברים: בראשון, כשלוש שנים אחרי השינוי בביקוש יש מחסור גדול במתכנתים והשני, כ 12-15 שנים אחרי השינוי בביקוש יש עודף של מתכנתים.

מסקנות? בהמשך.