אני פשוט בוש ונכלם, אומנם חיפש העבודה הרגיל אותי לקבל סירובים אבל לא התקבל כלקוח – נו, זה כבר באמת שיא חדש.
מעשה שהיה כך היה, הבנק הזמין אותי כדי שאני אשמע על חברת הבת שלהם לניהול תיקים – אתגר. שימו לב, לא מנסים למכור לי, אלא להשמיע לי, ככה זה כשאתה בעל הון. הסכמתי, שהרי מה שווה הכסף אם לא נלווה אליו מעט כבוד והדר.
הגעתי, ומולי ישבה בחורה נחמדה העונה לשם טלי קליין שהיא יועצת השקעות מוסמכת. וואו. טלי סיפרה לי שאתגר היא בית השקעות של בנק מזרחי ובגלל שהם של הבנק הם מאוד רציניים וגם הבנק הוא מאוד רציני והם מאוד מפוקחים (מלשון פיקוח). קיבלתי הסבר שניהול תיקים מקצועי אומר שלמשקיע אין מילה וחצי מילה בניהול התיק שלו, מלבד אחוז הסיכון שהוא לוקח (כלומר, אחוז מניות) ולאתגר יש לקוחות גדולים ומוסדיים, למשל עיריית ירושלים. לא יודע מה איתכם, אבל מבחינתי עיריית ירושלים אף פעם לא הייתה אות ומופת לניהול כספים תקין והייתי מצפה מבחורה שהיא גם יועצת השקעות מוסמכת, שתבין שבימים אלו זו ככל הנראה הדעה הרווחת בציבור.
טלי המשיכה והוסיפה שמשקיעים פרטיים לא יודעים מה הם עושים ומשקיעים עם הרגש ולא בצורה מחושבת. חשבתי למחות, אבל אז נזכרתי שאני בעל הון מכובד וזה לא מכבודי.
טלי שאלה אותי איך כרגע אני משקיע את כספי, אם בכלל (והוסיפה חיוך בזווית הפה) אמרתי שאני הולך על 20% בת"א 25, 40% באג"ח ממשלתי צמוד ו40% באג"ח ממשלתי לא צמוד. התאמתי לתבנית של לקוח 20/80. והיא הציעה אל את המסלול. נשמע לי סביר. היא אמרה, שבניגוד אלי, הם יודעים בדיוק אילו אגרות חוב לקנות ואיך לחלק את הכסף בין האג"חים הצמודים לבין אלו שאינם צמודים כי בניגוד אלי הם מתחשבים במועד פקיעת האג"ח ובציפיות האינפלציה. נראה לי שכאן לא התנהגתי כצפוי ולא התעלפתי מרוב ההערכה לחוכמתה כי רבה וזה קצת עיצבן אותה. ואז בחוצפה חסרת תקדים, שאלתי אותה אם כמו שאני יכול לקבוע איזה אחוז מהתיק שלי יושקע במניות, האם אני אוכל לקבוע איזה אחוז מהאג"חים שלי יהיה צמוד מדד?
ואז קפץ לה הפיוז. מי אתה בכלל שאתה חושב שאתה יודע משהו מהחיים שלך? למה אתה חושב שאתה יודע יותר טוב מאיתנו, טובי המומחים ויועצי השקעות מדופלמים. קצת נרתעתי, תראי, אולי אני לא יודע יותר טוב מכם, אבל רק רציתי לדעת אם יש לי את האפשרות הזו ובכלל, זה הכסף שלי ו.. ככה אני רוצה. זכותי, לא?
אצלנו זו לא זכותך, אנחנו יודעים טוב מאוד איך לחלק את הכסף ואם אנחנו חושבים ש 40-60 זה עדיף אז זה ככל הנראה מה שנעשה, למה אתה חושב שיש לך כאן מילה בכלל? כרגע אנחנו עומדים על 50-50. ניסיתי להפשיר את הקרח ואמרתי בחיוך: "אז כנראה שאני לא כל-כך גרוע", אבל את טלי זה בכלל לא הצחיק. היא פשוט שונאת מתחכמים שרוצים להחליט מה הם עושים עם הכסף שלהם. אם אתה חושב שאתה כל-כך חכם, אז תשקיע בעצמך.
טוב, אמרתי, בואי נעזוב את האג"ח, האם יש אפשרות שאני אתן לכם רק את הכסף שאני רוצה להשקיע במניות ואתם תנהלו לי את התיק ב 100% סיכון (כלומר, רק מניות). אפשר. טוב, אולי בכל זאת יצא לי מזה משהו. היא הסבירה לי שהם לוקחים עמלה של אחוז משווי התיק. לא מעט. אז שאלתי אותה בכמה התשואה שלהם יותר גבוהה מת"א 25. היא אמרה שהם עשו ב2009 95%. יפה, אמרתי, והמתנתי לחלק השני של המשוואה (כמה עשה ת"א 25 ב 2009), אחרי כמה שניות כאשר הבחנתי שהיא לא מתכוונת להמשיך, שאלתי אותה: "וכמה עשה ת"א 25?", "אין לי פה את הפרטים", "טוב", אמרתי, "אבל אני רואה שיש לך כאן מחשב עם אינטרנט, אולי תסתכלי".
טלי התחילה להתעמק במחשב. אחרי חמש דקות, ללא הצלחה היא אמרה. "נראה לי שאתה לא מתאים לנו. אנחנו לא אוהבים אנשים שחושבים שהם יודעים הרבה יותר ממה שהם יודעים באמת." ונפרדנו, אני ניסיתי להיפרד עם חיוך קל, אבל טלי פשוט נעלבה מאוד מהתנהגות שלי ואפילו לא העיפה מבט. כשלתי.
ביציאה חשבתי לעצמי, שאומנם אני לא ד"ר לכלכלה ובטח לא יועץ השקעות מוסמך, אבל טלי לא ממש ידעה את זה, ובכלל, יכול להיות שאני סגנו של בן ברננקי וחוסר הידיעה הזו עדיין לא הפריעה לאותה בחורה להגיד לי שאין לי בכלל מושג מהחיים שלי. משעשע. הגעתי הביתה ולמרות בורותי הרבה, הצלחתי תוך דקה לראות שת"א 25 עשה ב 2009 75%. אז אולי אני גם אנסה להעמיק קצת בדו"חות כספיים ואולי לעשות קצת יותר טוב מת"א 25 בעצמי
מעשה שהיה כך היה, הבנק הזמין אותי כדי שאני אשמע על חברת הבת שלהם לניהול תיקים – אתגר. שימו לב, לא מנסים למכור לי, אלא להשמיע לי, ככה זה כשאתה בעל הון. הסכמתי, שהרי מה שווה הכסף אם לא נלווה אליו מעט כבוד והדר.
הגעתי, ומולי ישבה בחורה נחמדה העונה לשם טלי קליין שהיא יועצת השקעות מוסמכת. וואו. טלי סיפרה לי שאתגר היא בית השקעות של בנק מזרחי ובגלל שהם של הבנק הם מאוד רציניים וגם הבנק הוא מאוד רציני והם מאוד מפוקחים (מלשון פיקוח). קיבלתי הסבר שניהול תיקים מקצועי אומר שלמשקיע אין מילה וחצי מילה בניהול התיק שלו, מלבד אחוז הסיכון שהוא לוקח (כלומר, אחוז מניות) ולאתגר יש לקוחות גדולים ומוסדיים, למשל עיריית ירושלים. לא יודע מה איתכם, אבל מבחינתי עיריית ירושלים אף פעם לא הייתה אות ומופת לניהול כספים תקין והייתי מצפה מבחורה שהיא גם יועצת השקעות מוסמכת, שתבין שבימים אלו זו ככל הנראה הדעה הרווחת בציבור.
טלי המשיכה והוסיפה שמשקיעים פרטיים לא יודעים מה הם עושים ומשקיעים עם הרגש ולא בצורה מחושבת. חשבתי למחות, אבל אז נזכרתי שאני בעל הון מכובד וזה לא מכבודי.
טלי שאלה אותי איך כרגע אני משקיע את כספי, אם בכלל (והוסיפה חיוך בזווית הפה) אמרתי שאני הולך על 20% בת"א 25, 40% באג"ח ממשלתי צמוד ו40% באג"ח ממשלתי לא צמוד. התאמתי לתבנית של לקוח 20/80. והיא הציעה אל את המסלול. נשמע לי סביר. היא אמרה, שבניגוד אלי, הם יודעים בדיוק אילו אגרות חוב לקנות ואיך לחלק את הכסף בין האג"חים הצמודים לבין אלו שאינם צמודים כי בניגוד אלי הם מתחשבים במועד פקיעת האג"ח ובציפיות האינפלציה. נראה לי שכאן לא התנהגתי כצפוי ולא התעלפתי מרוב ההערכה לחוכמתה כי רבה וזה קצת עיצבן אותה. ואז בחוצפה חסרת תקדים, שאלתי אותה אם כמו שאני יכול לקבוע איזה אחוז מהתיק שלי יושקע במניות, האם אני אוכל לקבוע איזה אחוז מהאג"חים שלי יהיה צמוד מדד?
ואז קפץ לה הפיוז. מי אתה בכלל שאתה חושב שאתה יודע משהו מהחיים שלך? למה אתה חושב שאתה יודע יותר טוב מאיתנו, טובי המומחים ויועצי השקעות מדופלמים. קצת נרתעתי, תראי, אולי אני לא יודע יותר טוב מכם, אבל רק רציתי לדעת אם יש לי את האפשרות הזו ובכלל, זה הכסף שלי ו.. ככה אני רוצה. זכותי, לא?
אצלנו זו לא זכותך, אנחנו יודעים טוב מאוד איך לחלק את הכסף ואם אנחנו חושבים ש 40-60 זה עדיף אז זה ככל הנראה מה שנעשה, למה אתה חושב שיש לך כאן מילה בכלל? כרגע אנחנו עומדים על 50-50. ניסיתי להפשיר את הקרח ואמרתי בחיוך: "אז כנראה שאני לא כל-כך גרוע", אבל את טלי זה בכלל לא הצחיק. היא פשוט שונאת מתחכמים שרוצים להחליט מה הם עושים עם הכסף שלהם. אם אתה חושב שאתה כל-כך חכם, אז תשקיע בעצמך.
טוב, אמרתי, בואי נעזוב את האג"ח, האם יש אפשרות שאני אתן לכם רק את הכסף שאני רוצה להשקיע במניות ואתם תנהלו לי את התיק ב 100% סיכון (כלומר, רק מניות). אפשר. טוב, אולי בכל זאת יצא לי מזה משהו. היא הסבירה לי שהם לוקחים עמלה של אחוז משווי התיק. לא מעט. אז שאלתי אותה בכמה התשואה שלהם יותר גבוהה מת"א 25. היא אמרה שהם עשו ב2009 95%. יפה, אמרתי, והמתנתי לחלק השני של המשוואה (כמה עשה ת"א 25 ב 2009), אחרי כמה שניות כאשר הבחנתי שהיא לא מתכוונת להמשיך, שאלתי אותה: "וכמה עשה ת"א 25?", "אין לי פה את הפרטים", "טוב", אמרתי, "אבל אני רואה שיש לך כאן מחשב עם אינטרנט, אולי תסתכלי".
טלי התחילה להתעמק במחשב. אחרי חמש דקות, ללא הצלחה היא אמרה. "נראה לי שאתה לא מתאים לנו. אנחנו לא אוהבים אנשים שחושבים שהם יודעים הרבה יותר ממה שהם יודעים באמת." ונפרדנו, אני ניסיתי להיפרד עם חיוך קל, אבל טלי פשוט נעלבה מאוד מהתנהגות שלי ואפילו לא העיפה מבט. כשלתי.
ביציאה חשבתי לעצמי, שאומנם אני לא ד"ר לכלכלה ובטח לא יועץ השקעות מוסמך, אבל טלי לא ממש ידעה את זה, ובכלל, יכול להיות שאני סגנו של בן ברננקי וחוסר הידיעה הזו עדיין לא הפריעה לאותה בחורה להגיד לי שאין לי בכלל מושג מהחיים שלי. משעשע. הגעתי הביתה ולמרות בורותי הרבה, הצלחתי תוך דקה לראות שת"א 25 עשה ב 2009 75%. אז אולי אני גם אנסה להעמיק קצת בדו"חות כספיים ואולי לעשות קצת יותר טוב מת"א 25 בעצמי
גדול!
השבמחקהמלצה של עיריית ירושלים קרעה אותי. טוב שלא אמרה אולמרט ולופליאנסקי.
לא יאמן. ולא אמרת לה שום דבר חינוכי בקשר לחוצפתה המרשימה?
השבמחקתראה, הייתי בצד הננזף.
השבמחקחוץ מזה, אני אדם לא חינוכי. זכותה לזלזל, לא ממש נעלבתי, יצאתי יותר משועשע מנעלב.