עכשיו ניקח את הדוגמא של הנגר והמתכנת, שכזכור יכלו לייצר שני שולחנות ושתי תוכנות ביום ורצו לצרוך שולחן ותוכנה כ"א, אבל הפעם נוסיף עוד שמונה מתכנתים. ובכן, עכשיו הקבוצה הזו יכולה לייצר ביום שני שולחנות ו 18 תוכנות אבל רוצה לצרוך עשר שולחנות ועשר תוכנות. מה יקרה? כמובן ששולחן יהיה שווה הרבה יותר מתוכנה והנגר יקבל תשע תוכנות תמורת כל שולחן, ואילו המתכנתים יקבלו שולחן אחד על כל תשע תוכנות שהם כתבו. פערים חברתיים.
אז מה יהיה? ברור שמתכנתים ינסו לבנות שולחנות, אם מישהו מהם יצליח, ולו בצורה חלקית (נניח שולחן עקום מעט וביומיים עבודה) הוא יהפוך להיות נגר. גם מי שיוכל להיות שוליית נגר, ונניח יעלה את התפוקה של הנגר משני שולחנות ביום לשניים וחצי שולחנות ביום – יעשה את ההסבה המקצועית – מכיוון שהוא מרוויח ביום חצי שולחן לעומת תשיעית שלוחן כמתכנת. ומכאן, שאם הקבוצה הגיע למצב יציב של נגר אחד (ללא שוליות) ותשעה מתכנתים הסיבה היחידה לכך היא שמתכנתים אינם יכולים לעשות שום דבר השווה יותר מתשיעית שולחן.
ונניח כי פתאום הצטרפו לשוק התוכנה עוד 40 מתכנתים (מכללות...), עכשיו היחס בין תוכנה לשולחן ירד ל 1:49, עכשיו חלק מהמתכנתים אולי יכין קפה לנגר ויקבל ממנו 1/20 שולחן. לפני בוא גל המתכנתים האחרון זה לא היה שווה אבל עכשיו זה כבר משתלם.
ולמה זה חשוב? ובכן, אחת הטענות הרווחות בקרב קובעי המדיניות היא שהשוק האמריקאי יתאושש גם ללא החזרת המשרות האבודות לעולם השלישי וההתאוששות תהיה בכך שהאמריקאים שאיבדו את עבודתם בפסי הייצור ישתלבו בתעשיות חדשות הדורשות יכולות נוספות (שאותם אגב, משום מה אין לסינים). ונשאלת השאלה אם אותם פועלי יצור יכלו לעסוק בעבודות מכניסות יותר מדוע הם לא עשו זאת קודם? שהרי עוד לפני העברת העבודות לעולם השלישי, שכרם היה נמוך יותר מאשר מעצבים או קובעי מדיניות אחרים?
למעשה אני חולק על ההנחה האופטימית ששוק העבודה האמריקאי ימציא את עצמו מחדש לטובה. למעשה שוק העבודה האמריקאי המציא את עצמו מחדש כאשר רוב כוח העבודה עבר מיצור לשירותים, אבל זו הייתה ירידה לעומת התנאים של פועלי הייצור, כי אחרת זה היה קורה לפני פתיחת שוק העבודה.
אז מה יהיה? ברור שמתכנתים ינסו לבנות שולחנות, אם מישהו מהם יצליח, ולו בצורה חלקית (נניח שולחן עקום מעט וביומיים עבודה) הוא יהפוך להיות נגר. גם מי שיוכל להיות שוליית נגר, ונניח יעלה את התפוקה של הנגר משני שולחנות ביום לשניים וחצי שולחנות ביום – יעשה את ההסבה המקצועית – מכיוון שהוא מרוויח ביום חצי שולחן לעומת תשיעית שלוחן כמתכנת. ומכאן, שאם הקבוצה הגיע למצב יציב של נגר אחד (ללא שוליות) ותשעה מתכנתים הסיבה היחידה לכך היא שמתכנתים אינם יכולים לעשות שום דבר השווה יותר מתשיעית שולחן.
ונניח כי פתאום הצטרפו לשוק התוכנה עוד 40 מתכנתים (מכללות...), עכשיו היחס בין תוכנה לשולחן ירד ל 1:49, עכשיו חלק מהמתכנתים אולי יכין קפה לנגר ויקבל ממנו 1/20 שולחן. לפני בוא גל המתכנתים האחרון זה לא היה שווה אבל עכשיו זה כבר משתלם.
ולמה זה חשוב? ובכן, אחת הטענות הרווחות בקרב קובעי המדיניות היא שהשוק האמריקאי יתאושש גם ללא החזרת המשרות האבודות לעולם השלישי וההתאוששות תהיה בכך שהאמריקאים שאיבדו את עבודתם בפסי הייצור ישתלבו בתעשיות חדשות הדורשות יכולות נוספות (שאותם אגב, משום מה אין לסינים). ונשאלת השאלה אם אותם פועלי יצור יכלו לעסוק בעבודות מכניסות יותר מדוע הם לא עשו זאת קודם? שהרי עוד לפני העברת העבודות לעולם השלישי, שכרם היה נמוך יותר מאשר מעצבים או קובעי מדיניות אחרים?
למעשה אני חולק על ההנחה האופטימית ששוק העבודה האמריקאי ימציא את עצמו מחדש לטובה. למעשה שוק העבודה האמריקאי המציא את עצמו מחדש כאשר רוב כוח העבודה עבר מיצור לשירותים, אבל זו הייתה ירידה לעומת התנאים של פועלי הייצור, כי אחרת זה היה קורה לפני פתיחת שוק העבודה.
ומה קרה לפועלי הטקסטיל שאיבדו את העבודה שלהם בשנות ה 70 וה 80?
השבמחקזה אותו תהליך שממשיך וקורה היום.
האם ארהב נפגעה ממעבר עבודת הטקסטיל למזרח? אני חושב שהיא רק הרויחה מזה.
משהו כמו 2% מאוכלוסית העולם עוסקת בחקלאות.
רוב העבודות שעושים האנשים הם די מיותרות במונחים של הקיום ההכרחי.
אנשים צריכים: מזון, אנרגיה, רפואה, בית לגור בו.
רוב הדברים שאנחנו צורכים הם מותרות.
בנקאים, ברוקרים, עובדי מדינה ועוד ועוד הם לא ממש הכרחיים.
כמה אנשים זורקים את המחשבים הישנים שלהם בלי סיבה אמיתית וקונים חדשים, או מחליפים מערכת הפעלה וכן הלאה וכן הלאה..
תחשוב כמה אנשים בעולם משרתים בצבא, או במשטרה שזה דברים די מיותרים אם מסתכלים על כלל האנושות.
כמה אנשים בודקים בישראל תיקים בכניסה, דבר שלא היה קודם לכן.
מה שאני מנסה לומר הוא שאם יווצר עודף כח עבודה בארהב אפשר יהיה להמציא עוד מוצרי יוקרה או שירותים שלא ממש הכרחיים לקיום.
לאמריקאים בתור מובילי תרבות לא יהיה קשה להמציא דברים חדשים ומיותרים.
האם אנחנו צורכים כעת יותר? בוודאי.
השבמחקהאם אמריקאים ימציאו דברים חדשים? בוודאי.
אבל השאלה היא האם הצריכה של הציבור האמריקאי-המערבי תמשך כמו שהייתה בשלושים השנים האחרונות מאז פרוץ הגלובליזציה או שהוא נפגע וצריך להתאים את הצריכה - כלומר, הצריכה האמריקאית תרד והסינית תעלה.
ע
לאורך זמן ההכנסה ורמת החיים בעולם המערבי רק עולה עם הזמן ואני מניח שזה ימשך.
השבמחקהגידול הזה נובע מהפיריון ובגלל ההשקעות.
פירמות צומחות בגלל שהם משקיעות בחזרה חלק מהרווחים שהן מייצרות.
בועות כלכליות של בורסה ונדלן יוצרות גלים שמשפיעים לטווח של כמה שנים אבל אני לא חושב שהמגמה הארוכה תשתנה.
הסינים עם הגידול בהכנסה כנראה שיצרכו יותר, ההחלטה כמה לצרוך וכמה לחסוך זה גם עניין תרבותי.
קח למשל את האיי פד החדש.
מי שמוביל את הייזום של מוצרים החדשים זאת ארהב.
הסינים אולי ייצרו אותו אבל אני מניח שרוב התמורה שישלם הצרכן ילך ליזמים ולא למי שמייצר את המוצר בפועל. בדיוק כמו שקורה בענף הטקסטיל.
כן - רוב הכסף הולך ליזמים אבל:
השבמחקא. הכסף הוא כסף אמריקאי, ולכן גם אם חלקו הקטן הולך לסינים - עדיין התנועה היא חד כיוונית.
ב. היזמים הם העשירון (אם לא במאיון) העליון של הציבור האמריקאי.
שורה תחתונה: הכסף של 90% מהציבור האמריקאי יוצא לכיוון העשירון העליון והסינים והבעיה היא שאותם 90% הם הצרכנים. וכאשר להם אין כסף - הצריכה אמורה לרדת.
מה עושות הפירמות עם עודפי תזרים המזומנים שלהן:
השבמחקחלק הן משקיעות חזרה בעסק מה שמייצר עוד מקומות עבודה.
את היתרה הן מחלקות לבעלי המניות בדרך של קניה עצמית של מניות החברה או חלוקת דיבידנד- וזה בתורו שוב מגדיל את הצריכה וההשקעה במקומות שאליהם הוא הגיע.
מעבר לכך חלק מהעליה בריווחי הפירמות מגיע לממשלה כי תשלומי המס עולים.
חברות בדכ לא משאירות את המזומנים אצלם בחשבון.
מזומן בחשבון מייצר תשואות נמוכות ומוריד את התשואה הממוצעת על ההון של החברה, המשקיעים לא מעודדים את זה.
אבל גם אם הרווחים שוכבים בבנק הרי שהבנק יכול להלוות יותר לעסקים אחרים ושוב קיבלנו המרצה של הכלכלה.
ככה שהרווחים חוזרים לכלכלה המקומית.
אגב לא כל הכסף יוצא מהכלכלה האמריקאית.
אם נחזור לאיי פד האמריקאים ימכרו אותו לכל העולם, ישלמו כמה שצריך כדי לייצר אותו הכי זול שאפשר והיתרה תגרום לכך שהם ימשיכו להתעשר.
פחות מדאיגה אותי ירידת הצריכה שנובעת ממעבר משרות לסין ויותר מכך שהאמריקאים איבדו את האפשרות להשתמש בבית שלהם בתור כספומט.
השבמחקאני חושב שהתופעה הזאת גרמה לצריכה עודפת והדיאטה שהם יצטרכו לעבור בעקבות זאת תגרום לכך שגם כשהמשק האמריקאי יתאושש לגמרי ויחזור לתעסוקה מלאה עדיין לא יחזרו לרמת הצריכה שהיתה.
לכן אני לא מצפה שמחזורי הפעילות והרווחים של הקימעונאיות הגדולות ויצרני המותרות יחזרו להיות ברמה שהיו לפני המשבר.
אבל מהנקודה הנוכחית ככל שיותר אנשים יחזרו לתעסוקה ,שווי המניות שלהם ימשיך לעלות, מחיר הבית שלהם יפסיק לרדת, הביטחון של הצרכנים יגדל, כל זה יגרום לכך שתהיה יותר צריכה מהיום.
גרינספן למשל אמר שעליית שערי המניות בבורסה משפיעה הרבה יותר על הצריכה מאשר תכנית התמריצים של הממשל.
הדברים קשורים:
השבמחקהציבור האמריקאי במאזן מסחרי שלילי ולכן הוא לווה כסף: מחירי מניות גבוהים מדי, הלוואות לא סבירות על בתים וכסף מודפס - אבל שורש הבעיה נשאר.
העניין הוא שהמניות יעלו רק אם הצריכה תחזור, אבל היא לא - כי כבר אין מאין ללוות.
היואן יעלה מתישהו, ואז תהיה אינפלציה בארה"ב והצריכה תרד.
החגיגה המוניטרית שהחלה בשנות התשעים צריכה להסתיים מתישהו, אז אולי ימצא עוד פתרון מוניטרי שהאמריקאים ילוו כסף אבל גם הכסף הזה יגמר.
בתקופה של קלינטון היה להם עודף בתקציב ובמאזן התשלומים.
השבמחקבוש בזבז יותר מידי בין השאר על המלחמות וזה מה שגרם לגירעון.
הממשל נאלץ לקחת על עצמו חלק מהחובות של הבנקים.
אבל למרות הכל החוב של האמריקאים הוא בסביבות ה 80% מהתוצר שזה לא כל כך גרוע.
במקרה הגרוע אפשר בכמה שנים של אינפלציה לשחוק את החוב.
אני לא חושב שהעבודה הזולה שהסינים מספקים לאמריקה יוצר בעיה.
עבודה זולה יש בכל מקום בעולם גם בישראל, באירופה יש הגירה וכן הלאה..
האם הכלכלה בישראל נפגעה בגלל התאילנדים שבאים לעבוד בחקלאות?
צריך להסתכל על משק הבית האמריקאי במיקרו.
הכנסה ממוצעת שנתית של 40 אלף דולר בשנה ויותר.
לקנות דירה לוקח בערך 50 משכורות חודשיות מול 110 בישראל.
רמת החיים שם טובה וזה לא הולך להשתנות.
הרי גם אתה אומר שהעושר לא נפגע אלא רק חלוקתו.
שוק העבודה שם יעשה את ההתאמות שלו, הרי האמריקאים אוהבים לצרוך ולא לחסוך.
לא כל האמריקאים קנו דירות ונכנסו לחובות, וגם מי שלקח משכנתא זה בדכ היה הלואת נון ריקורס.
אם הסינים היו מתחילים להוביל את הטכנולוגיה או התרבות או שהיו קונים נכסי הון משמעותיים מהאמריקאים היה מקום לדאגה.
לגבי שוק ההון שם אני מתרשם שמחירי המניות סבירים, אז אולי רמת הצריכה לא תחזור לרמות השיא וזה אומר שהחברות ירויחו נניח 7% על ההון במקום 10% על ההון.
מניה הרי זה כמו אגרת חוב, עם בזמן הרווחים/ריבית הולכים ונצברים וזה גורם לעליית מחירי הנכסים.
שלא לדבר על כך שגם הבועה הבאה כבר יצאה לדרך.
שוקי ההון לא יודעים לעלות כל שנה ב 7% כדי לשקף את צבירת הרווחים.
הם בדכ עולים כמה שנים יותר מידי ואז מגיע התיקון.
ככה זה היה מאז ומעולם..
בועות תמיד היו בבורסה והם יצאו מהם יותר גדולים ויותר חזקים.
אתה קושר בין העבודה הזולה והבועות ואני חושב שהקשר הזה הוא די חלש.