בית הספר שהבת שלי לומדת בו הוא בית ספר ירוק, שזה אומר שהם תורמים לאיכות הסביבה או משהו כזה. את התואר החשוב הזה קיבל בית הספר בזכות העובדה שהוא אימץ את גבעת התיתורה – גבעה גבוהה בפאתי העיר וליד בית הספר, על הגבעה הזו יש גם עתיקות, שרובן שרידי הכפר הערבי שתושביו עזבו את המקום מרצון במלחמת השחרור כדי שנוכל להקים את העיר הנפלאה שלנו חמישים שנה מאוחר יותר.
כבית ספר ירוק, בית הספר ארגן לאחרונה יום מודעות לסביבה שבו כל כיתה דקלמה, שרה, הציגה או רקדה קטע הקשור לאיכות הסביבה. הכיתה של ביתי בחרה לרקוד את שירה של נעמי שמר: "ואלס להגנת הצומח". היה באמת ריקוד יפה, הרבה מחיאות כפיים והכיתה זכתה במקום הראשון בבית הספר. גאווה לאומית.
הבעיה מתחילה כאשר מקשיבים למילים של השיר. למרות שאיני ממעריצי התמלילים של נעמי שמר (את הלחנים אני דווקא מאוד מעריך) מדובר כאן בהברקה גדולה, סאטירה חדה ומושחזת המזלזלת בחובבי הטבע ומתריסה שמוטב שנגן על הבחורות מפני הטרדות מיניות. מה שהופך את השיר לסאטירה נסתרת כל-כך היא קודם כל המנגינה הנעימה וגם העברת המסר לבתים האחרונים, בתים שאותם רוב המאזינים בכלל לא מכירים, או יודעים לדקלם מבלי להתעמק במילים.
השיר אכן נפתח בתיאורי טבע פטריוטים כמו שאפשר לצפות ממשוררת אולטרה ציונית כמו נעמי שמר:
"כבר פורחים נרקיסים בשמורות הטבע
מרבדים נפרשים בשפלת החוף
כלנית וכרכום, אלף גון וצבע "
אבל כבר בסוף הבית הראשון אנחנו פתאום רואים את החוק מגיע, ועם סימן קריאה:
"והחוק שאומר - כאן אסור לקטוף! "
ואז הפזמון, נעים המנגינה, שצריך להעלות שאלות כמו "מי שר?" ו"למה צריך לשמור עליה?". אבל זה עדיין תמים:
"רק עלי אין החוק משגיח
רק עלי איש אינו שומר
לו היו לי עלי גביע
אז, היה מצבי אחר. "
גם הבית השני נפתח בתיאורי טבע אבל כבר בשורה השניה מדברים על שמירה ובשורה השלישית האיילות כבר "נבהלות", אבל לא מהציידים, אלא מהשלט...
"ציפורים נדירות כבר דוגרות בסלע
אילנות נדירים נשמרים לחוד
איילות נבהלות מסתכלות בשלט
בו כתוב בפירוש ש- אסור לצוד! "
הפזמון השני דומה לראשון אבל מסתיים בסימן קריאה:
"רק עלי עוד לא שמו שלט
מסביב אין לי כל גדר
לו הייתי - נאמר - איילת
אז היה מצבי אחר! "
הבית השלישי כבר נפתח בסערה ובאזהרות ואין בו שום אזכור לתיאורי טבע:
"אדוני, היזהר, אל תיגע באיריס!
צבעוני-ההרים הוא מחוץ לתחום! "
ובסוף הבית נעמי כבר לא מתביישת לצחוק על האדיקות של שומרי הסביבה:
"כל גבעה נישאה בשולי העיר היא -
שטח בר מגודר ואיזור רשום! "
ואז עוד פזמון קצת יותר מושחז עם זלזול בפרחים "איזה בן חצב מצוי"
"אז אני לפעמים חושבת
כי היה זה אולי רצוי
לו הייתי נרקיס או רקפת
או אפילו איזה בן חצב מצוי "
ואז התשובה, למה צריך לשמור עליה:
"הסתכלו מה שקורה לי בדרך:
כל אחד עובר - חוטף - קוטף - קולע לו זר
לו הייתי חיה או פרח
אז היה מצבי אחר! "
והרמז, בסוף שבעצם מדובר כאן על הטרדות מיניות:
"אדוני!"
מאוד שעשע אותי לראות את נעמי שמר מצליחה להכניס לגלוג על חובבי הטבע היישר למקום הראשון בבית הספר הירוק של ביתי. וכאשר היא מזלזלת ב"כל גבעה נישאה בשולי העיר" זה כבר מדויק עד כדי כאב.
שאפו לנעמי.
כבית ספר ירוק, בית הספר ארגן לאחרונה יום מודעות לסביבה שבו כל כיתה דקלמה, שרה, הציגה או רקדה קטע הקשור לאיכות הסביבה. הכיתה של ביתי בחרה לרקוד את שירה של נעמי שמר: "ואלס להגנת הצומח". היה באמת ריקוד יפה, הרבה מחיאות כפיים והכיתה זכתה במקום הראשון בבית הספר. גאווה לאומית.
הבעיה מתחילה כאשר מקשיבים למילים של השיר. למרות שאיני ממעריצי התמלילים של נעמי שמר (את הלחנים אני דווקא מאוד מעריך) מדובר כאן בהברקה גדולה, סאטירה חדה ומושחזת המזלזלת בחובבי הטבע ומתריסה שמוטב שנגן על הבחורות מפני הטרדות מיניות. מה שהופך את השיר לסאטירה נסתרת כל-כך היא קודם כל המנגינה הנעימה וגם העברת המסר לבתים האחרונים, בתים שאותם רוב המאזינים בכלל לא מכירים, או יודעים לדקלם מבלי להתעמק במילים.
השיר אכן נפתח בתיאורי טבע פטריוטים כמו שאפשר לצפות ממשוררת אולטרה ציונית כמו נעמי שמר:
"כבר פורחים נרקיסים בשמורות הטבע
מרבדים נפרשים בשפלת החוף
כלנית וכרכום, אלף גון וצבע "
אבל כבר בסוף הבית הראשון אנחנו פתאום רואים את החוק מגיע, ועם סימן קריאה:
"והחוק שאומר - כאן אסור לקטוף! "
ואז הפזמון, נעים המנגינה, שצריך להעלות שאלות כמו "מי שר?" ו"למה צריך לשמור עליה?". אבל זה עדיין תמים:
"רק עלי אין החוק משגיח
רק עלי איש אינו שומר
לו היו לי עלי גביע
אז, היה מצבי אחר. "
גם הבית השני נפתח בתיאורי טבע אבל כבר בשורה השניה מדברים על שמירה ובשורה השלישית האיילות כבר "נבהלות", אבל לא מהציידים, אלא מהשלט...
"ציפורים נדירות כבר דוגרות בסלע
אילנות נדירים נשמרים לחוד
איילות נבהלות מסתכלות בשלט
בו כתוב בפירוש ש- אסור לצוד! "
הפזמון השני דומה לראשון אבל מסתיים בסימן קריאה:
"רק עלי עוד לא שמו שלט
מסביב אין לי כל גדר
לו הייתי - נאמר - איילת
אז היה מצבי אחר! "
הבית השלישי כבר נפתח בסערה ובאזהרות ואין בו שום אזכור לתיאורי טבע:
"אדוני, היזהר, אל תיגע באיריס!
צבעוני-ההרים הוא מחוץ לתחום! "
ובסוף הבית נעמי כבר לא מתביישת לצחוק על האדיקות של שומרי הסביבה:
"כל גבעה נישאה בשולי העיר היא -
שטח בר מגודר ואיזור רשום! "
ואז עוד פזמון קצת יותר מושחז עם זלזול בפרחים "איזה בן חצב מצוי"
"אז אני לפעמים חושבת
כי היה זה אולי רצוי
לו הייתי נרקיס או רקפת
או אפילו איזה בן חצב מצוי "
ואז התשובה, למה צריך לשמור עליה:
"הסתכלו מה שקורה לי בדרך:
כל אחד עובר - חוטף - קוטף - קולע לו זר
לו הייתי חיה או פרח
אז היה מצבי אחר! "
והרמז, בסוף שבעצם מדובר כאן על הטרדות מיניות:
"אדוני!"
מאוד שעשע אותי לראות את נעמי שמר מצליחה להכניס לגלוג על חובבי הטבע היישר למקום הראשון בבית הספר הירוק של ביתי. וכאשר היא מזלזלת ב"כל גבעה נישאה בשולי העיר" זה כבר מדויק עד כדי כאב.
שאפו לנעמי.
אנשים מתחלקים לשני קבוצות - אלה שמעבירים תוכן של השיר דרך מוחם - ואלה שלא. נחש את היחס הכמותי של שני קוצות הללו..
השבמחקולכן ניתן בבלוג זה שירות עבור אותם אלו שאין מקשיבים למילים בשירים.
השבמחקמכיוון שלא זו בלבד שהם מפספסים חלק גדול מההנאה מהשיר אלא הם גם יכולים לצאת מגוכחים, כמו במקרה דנן או מקרה אחר שזכור לי ששיר עליה לחופה היה בעצם שיר אבל על אהובה שמתה בטרם עת.
בעיה.