למרות שאני לא כלכלן התיימרתי לכתוב כאן על כלכלה אבל זה שאני הולך לכתוב כאן על שירים זה ממש יומרני, אבל אני אנסה, מה אכפת לי – הפס הרחב סובל הכל.
אני אתחיל עם אחד השירים היפים בעיני (כאשר אני מאוד מאוד מושפע גם מהמנגינה) האמנם של לאה גולדברג (מאוד מומלץ גם לשמוע):
האמנם האמנם
עוד יבואו ימים
בסליחה ובחסד
ותלכי בשדה
ותלכי בו כהלך התם
ומחשוף ומחשוף
כף רגלך ילטף
בעלי האספסת
או שלפי שיבולים
ידקרוך ותמתק דקירתם
או מטר ישיגך
בעדת טיפותיו הדופקת
על כתפייך חזך צווארך
וראשך רענן
ותלכי בשדה הרטוב
וירחב בך השקט
כאור בשולי הענן
ונשמת ונשמת
את ריחו של התלם
נשום ורגוע
וראית את השמש
בראי השלולית הזהוב
ופשוטים ופשוטים
הדברים וחיים
ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב
ומותר ומותר לאהוב
את תלכי בשדה לבדך
לא נצרבת בלהט
השרפות בדרכים שסמרו
מאימה ומדם
וביושר לבב שוב
תהיי ענווה ונכנעת
כאחד הדשאים כאחד האדם
השיר נכתב ב 1943 בזמן מלחמת העולם השניה, בעת ההיא היה ויכוח בין שלונסקי ואלתרמן לבין לאה גולדברג כאשר שלונסקי טען שאין לכתוב שירה לירית בזמנים כאלה. התגובה של לאה גולדברג הייתה בעצם השיר הזה.
רבים נוטים לפרש את השיר הזה כשיר אופטימי של זמנם טובים שיגיעו אחרי המלחמה, כשיר לירי מתריס נגד הקביעה של שלונסקי. אבל לפי דעתי, אותם מפרשים פשוט מפספסים את המילה הראשונה בשיר ואת שם השיר עצמו: "האומנם".
למעשה, לפי דעתי, לאה גולדברג אומרת לשלונסקי: אתה באמת חושב שזה יגמר? אתה באמת חושב שנחזור פעם לתמימות הזו? האומנם עוד יבואו ימים? ובבית האחרון היא מדגישה באמת נלך בדרכים שבהם היו פעם הרג וטבח כאילו לא קרה כלום?
אני אתחיל עם אחד השירים היפים בעיני (כאשר אני מאוד מאוד מושפע גם מהמנגינה) האמנם של לאה גולדברג (מאוד מומלץ גם לשמוע):
האמנם האמנם
עוד יבואו ימים
בסליחה ובחסד
ותלכי בשדה
ותלכי בו כהלך התם
ומחשוף ומחשוף
כף רגלך ילטף
בעלי האספסת
או שלפי שיבולים
ידקרוך ותמתק דקירתם
או מטר ישיגך
בעדת טיפותיו הדופקת
על כתפייך חזך צווארך
וראשך רענן
ותלכי בשדה הרטוב
וירחב בך השקט
כאור בשולי הענן
ונשמת ונשמת
את ריחו של התלם
נשום ורגוע
וראית את השמש
בראי השלולית הזהוב
ופשוטים ופשוטים
הדברים וחיים
ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב
ומותר ומותר לאהוב
את תלכי בשדה לבדך
לא נצרבת בלהט
השרפות בדרכים שסמרו
מאימה ומדם
וביושר לבב שוב
תהיי ענווה ונכנעת
כאחד הדשאים כאחד האדם
השיר נכתב ב 1943 בזמן מלחמת העולם השניה, בעת ההיא היה ויכוח בין שלונסקי ואלתרמן לבין לאה גולדברג כאשר שלונסקי טען שאין לכתוב שירה לירית בזמנים כאלה. התגובה של לאה גולדברג הייתה בעצם השיר הזה.
רבים נוטים לפרש את השיר הזה כשיר אופטימי של זמנם טובים שיגיעו אחרי המלחמה, כשיר לירי מתריס נגד הקביעה של שלונסקי. אבל לפי דעתי, אותם מפרשים פשוט מפספסים את המילה הראשונה בשיר ואת שם השיר עצמו: "האומנם".
למעשה, לפי דעתי, לאה גולדברג אומרת לשלונסקי: אתה באמת חושב שזה יגמר? אתה באמת חושב שנחזור פעם לתמימות הזו? האומנם עוד יבואו ימים? ובבית האחרון היא מדגישה באמת נלך בדרכים שבהם היו פעם הרג וטבח כאילו לא קרה כלום?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה