אני יודע שמאבק בכפייה דתית זה מאוד ניינטיז ובכלל מדובר במשהו שגדל בנו בעקבות מסע תעמולה אגרסיבי בסוף שנות השמונים. אני גם יודע שמה שיצא בסופו של דבר זה 15 מנדטים של שנאה בראשותו של טומי לה-פן (איך אפשר שלא להוריד את הכובע למי שעשה את ההשוואה), בכלל בכל פעם שראיתי את לפיד בערה בי התשוקה לחזור בתשובה (אם הייתי יכול להאמין ולו באופן קלוש באלוהים).
אבל למרות זאת, אני ממש מתעצבן מחוק החמץ המטופש הזה! אני בא לקנות בסופר, וכן, בבית אנחנו כמעט ולא אוכלים חמץ, אבל אני כן יכול לשתות תה קמומיל גם אם הוא לא מוכשר לפסח. אבל בסופר, לא! הכל מכוסה, וצריך להתרוצץ שעתיים כדי למצוא כל מיני מוצרים בסיסיים. ובכלל, איזו מן מדינה דפוקה זו שאוסרת על אזרחיה למכור סוג מסוים של מזון (ואפילו זה לא מזיק לבריאות או מדרדר לכאורה לסמים קשים). מי שלא רוצה לאכול חמץ – שלא יאכל בשביל זה להפוך סופר? זו פגיעה ברגשותיי!
אבל למרות זאת, אני ממש מתעצבן מחוק החמץ המטופש הזה! אני בא לקנות בסופר, וכן, בבית אנחנו כמעט ולא אוכלים חמץ, אבל אני כן יכול לשתות תה קמומיל גם אם הוא לא מוכשר לפסח. אבל בסופר, לא! הכל מכוסה, וצריך להתרוצץ שעתיים כדי למצוא כל מיני מוצרים בסיסיים. ובכלל, איזו מן מדינה דפוקה זו שאוסרת על אזרחיה למכור סוג מסוים של מזון (ואפילו זה לא מזיק לבריאות או מדרדר לכאורה לסמים קשים). מי שלא רוצה לאכול חמץ – שלא יאכל בשביל זה להפוך סופר? זו פגיעה ברגשותיי!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה