יום שלישי, 27 באפריל 2010

בחזרה לאן?

אחרי הפרישה המתוקשרת מההוראה החלטתי לחזור לעולם החם והנעים של ההיי-טק. למעשה הייתי משוכנע שאני רק אצהיר: "בסדר, אני מחפש" ואלפי הצעות עבודה יציפו אותי, שהרי בסה"כ קיבלתי הצעה עוד כשהייתי מורה ובכלל, השוק טוב ואני מוכשר. אז החלטתי ללכת על 80% משרה של מתכנת ג'וניור – כי בכל זאת רציתי להישאר קרוב למשפחה, ומהיכרותי עם שוק המתכנתים בישראל אני חושב שגם כ 80% מתכנת עדיין יש לי יתרון על רוב המועמדים.
אבל מסתבר שתוכניות לחוד ומציאות לחוד. נתחיל בזה שאף אחד לא רוצה מתכנת 80%, אפילו אם הוא יהיה סופרמן, אנשים יעדיפו שני מתכנתים שעובדים משרה מלאה על פני אחד שעובד 80% גם אם מדובר באותה התפוקה (לא שאני אומר שאני כזה, אבל אף אחד לא בדק) העיקר שהמנהל יראה עובדים משקיעים שנשארים עד מאוחר.
וברור שכל הזמן חזרו ואמרו שאני אובר-קווליפייד. נו, באמת. מה זאת אומרת בעל כישורי יתר לתוכנה? שאני טוב מדי בשביל לתכנת? ברור שלא, שהרי תוכנה היא אתגר עצום (בד"כ) ובטוח שהיו לפחות כמה משרות מאתגרות. שאני אשתעמם וארצה לנהל? אז פה ככל הנראה מנהלים תאווי כח סיננו אותי, בתור מי שגם תכנת וגם ניהל, הייתי יכול לחשוב רק על הכיוון ההפוך: שהניהול ישעמם ויהיה רצון לחזור לתכנת.
טוב, בכל אופן, יהיו הסיבות אשר יהיו, תשובות לא קיבלתי וגם לא זומנתי לראיונות, למרות ששלחתי את קורות חיי לעשרות משרות. התחלתי להתייאש והכרזתי שאני מוותר על ה 80%, וגם על עמדת המתכנת ומסכים לנהל... ועדיין ראיונות אין. אמרו לי שהלינקד-אין, רשת חברתית מקצועית, היא פלטפורמה טובה לחיפוש עבודה – אז עדכנתי את הפרופיל שלי, חידשתי קשרים עתיקי יומין (דווקא היה נחמד לגלות מה עושים מכרים מהאוניברסיטה) ואספתי המלצות. וראיונות אין.
חברים המליצו לי להיות סבלני ולקחת את הזמן, לא לקפוץ על ההזדמנות הראשונה שתבוא ולא להיות נואש. הם גם המליצו לי כן לכוון לניהול, כי זה יותר מתאים לי, ממילא אתה לא בנית על משכורת – היית צריך להיות מורה. האמת, מאוד עזר ודי נרגעתי. ואכן לאט לאט התחילו להרקם קשרים, זומנתי לראיונות במייקרוספט הרצליה וסמסונג יקום. הייתי טוב. די הוכחתי שכוחי במותני ולקחתי בהליכה שאלות של תוכנה ובסה"כ הייתה תכונה חיובית באויר.
ואז זה הגיע – גיסי סיפר לי שאבא של חבר של הבן שלו מהג'ודו רוצה להקים סטרט-אפ והוא כבר עם ניסיון אחרי שהוא מכר את החברה הקודמת שלו. ונתן לי טלפון. תתקשר, מה אכפת לך. התקשרתי.
המשך יבוא.

2 תגובות:

  1. התיאוריה שלי על ה 100% משרה היא שכיום יש לפחות MBA אחד בכל חברה (בד"כ הרבה יותר), והחבר'ה האלה פשוט חיבים למדוד משהו. למדוד תועלת זה מאוד קשה, אז מודדים שעות במשרד, משכורת, שורות קוד, מספר re-opens, זמני סגירה של באגים, ועוד כל מיני דברים אידיוטיים.
    - לפני 10 שנים היו פחות MBA וזה לא היה ככה.
    - אני מכיר מישהו שמצליח להתחמק מזה, ולעבוד בדיוק כמה זמן שמתחשק לו, אבל הוא לא סתם טוב, אלא תופעת טבע. אתה כנראה מכיר אותו גם כן ממקום עבודתך הקודם (ג.ד.).

    השבמחק
  2. אני מניח שזה אפשרי - פשוט לוקח הרבה זמן ובד"כ, מגיעים למשרה דרך הכרות אישית ולא דרך מודעה בעיתון ושליחת קורות חיים.

    השבמחק