בשנות השמונים האמריקאים גילו מכרה זהב – עבודה זולה מעבר לים. וכך במקום להתעסק עם כוח עבודה יקר ובעל דרישות וכוח (איגודים) מצאו התאגידים האמריקאים דרך נהדרת להוריד עלויות. אני לא אכנס כאן לשאלות שיפוטיות אלא על ההשלכות של המהלך הדרמטי הזה.
כתוצאה משימוש בכוח עבודה זול מעבר לים הציבור האמריקאי התחיל להרוויח פחות וכסף הקניות שלו התחלק בין פועלי העולם השלישי לבין בעלי ההון האמריקאי. אלא מאי, אותו ציבור אמריקאי הוא הצרכן של התאגידים והפועלים – וכספו מתחיל מדלדל והתוצאה: משבר. ואכן בסוף שנות השמונים נגמר הכסף של הציבור האמריקאי. אז מה עושים כאשר יש מחלה ממארת? לוקחים אקמול.
בתחילת שנות התשעים, עם עלייתו של קלינטון, הבעל, לשלטון, החלה בועת האינטרנט. ומה הייתה אותה בועה? שווי של חברות האמיר ובעצם "הומצא" כסף לבעלי ההון והם "השקיעו" אותו בחברות לא-חברות – כסף שהגיע לציבור האמריקאי שיכל להמשיך לרכוש את מוצרי התאגידים ופועלי העולם השלישי. האקמול עובד וכולם מרוצים. אבל בועה, כמו בועה, דינה להתפוצץ ופתאום המשקיעים הבינו שהם זורקים כסף ואין להם שום סיכוי הסטארט-אפ שבונה אתר למכירת חלקי רכב משומשים יהפוך להיות מייקרוסופט והזרמת הכסף – ושוב משבר. אז מה עושים שממש כואב? לוקחים קצת סמים - מריחואנה רפואית.
בשנות האלפיים מצאו שיטה חדשה להזרים כסף לידי הציבור האמריקאי המתרושש: הלוואות, בעיקר על בתים. החלשת הרגולציה בנושא מתן הלוואות מה שמכפיל את היחס בין כמות הכסף האמיתית לבין זו המתגלגלת, ובא לציון גואל. הציבור האמריקאי יכול להמשיך ולרכוש את מוצרי התאגידים והפועלים (עכשיו זה כבר סינים) וכולם מודים שמריחואנה רפואית זה ממש מצויין. אבל. פתאום. בום, הלוואות הפסיקו לחזור וכל בועת ההלוואות קרסה – משבר הסאב-פריים.
ומה עכשיו? מה עושה אובמה? האם יצאנו מהמשבר? או שאולי פשוט לקחנו עוד אקמול? זאת ועוד בפוסט הבא.
כתוצאה משימוש בכוח עבודה זול מעבר לים הציבור האמריקאי התחיל להרוויח פחות וכסף הקניות שלו התחלק בין פועלי העולם השלישי לבין בעלי ההון האמריקאי. אלא מאי, אותו ציבור אמריקאי הוא הצרכן של התאגידים והפועלים – וכספו מתחיל מדלדל והתוצאה: משבר. ואכן בסוף שנות השמונים נגמר הכסף של הציבור האמריקאי. אז מה עושים כאשר יש מחלה ממארת? לוקחים אקמול.
בתחילת שנות התשעים, עם עלייתו של קלינטון, הבעל, לשלטון, החלה בועת האינטרנט. ומה הייתה אותה בועה? שווי של חברות האמיר ובעצם "הומצא" כסף לבעלי ההון והם "השקיעו" אותו בחברות לא-חברות – כסף שהגיע לציבור האמריקאי שיכל להמשיך לרכוש את מוצרי התאגידים ופועלי העולם השלישי. האקמול עובד וכולם מרוצים. אבל בועה, כמו בועה, דינה להתפוצץ ופתאום המשקיעים הבינו שהם זורקים כסף ואין להם שום סיכוי הסטארט-אפ שבונה אתר למכירת חלקי רכב משומשים יהפוך להיות מייקרוסופט והזרמת הכסף – ושוב משבר. אז מה עושים שממש כואב? לוקחים קצת סמים - מריחואנה רפואית.
בשנות האלפיים מצאו שיטה חדשה להזרים כסף לידי הציבור האמריקאי המתרושש: הלוואות, בעיקר על בתים. החלשת הרגולציה בנושא מתן הלוואות מה שמכפיל את היחס בין כמות הכסף האמיתית לבין זו המתגלגלת, ובא לציון גואל. הציבור האמריקאי יכול להמשיך ולרכוש את מוצרי התאגידים והפועלים (עכשיו זה כבר סינים) וכולם מודים שמריחואנה רפואית זה ממש מצויין. אבל. פתאום. בום, הלוואות הפסיקו לחזור וכל בועת ההלוואות קרסה – משבר הסאב-פריים.
ומה עכשיו? מה עושה אובמה? האם יצאנו מהמשבר? או שאולי פשוט לקחנו עוד אקמול? זאת ועוד בפוסט הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה